מילה על ברית

מדוע יותר ויותר הורים חשים היום את הצורך למנוע את טקס ברית המילה מבנם? על טרנד שיש בו מן הרציונאליות וגם שבירת מסורת

שמונה ימים אחרי הלידה, עם כל ההתרגשות השמחה וההורמונים שעוד לא נרגעו, עומדים הורי התינוק בפני החלטה לא פשוטה – לחתוך או לא. בהרבה משפחות, האם פחות בעד, ממש כמו אמא-לביאה שמנסה לגונן על הגור שלה. היא לא רוצה שיחתכו, היא לא מסוגלת לדמיין את המחשבה שמישהו מכאיב לתינוק שלה, והיא בעיקר מפחדת מכל התהליך.


<b>נעשה אן-דן-דינו? צריכים לקבל החלטה (צילום: shutterstock)</b>
נעשה אן-דן-דינו? צריכים לקבל החלטה (צילום: shutterstock)

מן הסתם, במשפחות שמרניות בישראל אין שאלה בכלל, וברור כי על פי הדת היהודית, המצוות וההלכה יש לבצע את הטקס. אבל יותר ויותר זוגות מן המניין שמנהלים חיי שגרה רגילים לחלוטין (ולאו דווקא היפסטרים בהכרח), שוקלים לא לחתוך לילד. זהו טרנד חדש של תופסי אומץ, ללכת נגד הזרם, כשהם מצוידים בשק מלא בטיעונים למה לא.

הטיעון הבריאותי

יש כאלו שטוענים שזה מעשה קדום, שבטי ואפילו ברוטאלי, ומנגד ישלפו המצדיקים את הטיעון הבריאותי. אבל אל מול הטיעון הבריאותי, שהיום כבר לא בהכרח נכון אבסולוטית, ההורים המתנגדים לא מצליחים להבין מדוע מישהו ירצה להטיל מום בתינוק שנולד שלם ומושלם. הורים חילונים, גם כאלו שירצו שהילד יעלה לתורה ואוהבים מסורות שונות ביהדות, פשוט לא רוצים לפגוע במכוון בתינוק שלהם.

אם פותחים את האינטרנט בניסיון להחליט לכיוון זה או אחר, מוצפים בקלות במאמרים על הסבל שגורמת הברית, על כך שהיא מכאיבה אפילו יותר בגיל צעיר, ועל הנזק הבלתי הפיך להנאה המינית. ככל שמתקדמים בין דפי האינטרנט מגלים שהמנהג הזה, שהיה נפוץ בתרבויות מערביות, לא רק אצל היהודים – הולך ונעלם. כי כנראה שבסביבה ההיגיינית המערבית בה אנו חיים היום, אין כבר צורך בטקס הזה, מקלחת טובה מספיקה במקום.

אז נכון שהתינוק לא יכול להחליט בעצמו, וההורים צריכים לחשוב הלאה, מה יהיה בצבא, ואיך הוא ירגיש אם יהיה שונה מכולם, ובכלל – על הפרוצדורה של ניתוח בגיל מבוגר, אבל יש דבר אחד שממעטים לדבר עליו: השבוע שאחרי ברית המילה.

<b>שלם ומושלם. כל הגורע מוסיף? (צילום: shutterstock)</b>
שלם ומושלם. כל הגורע מוסיף? (צילום: shutterstock)

קשר שתיקה

ממש כמו קשר שתיקה הדוק, אין כמעט מי שמדבר על החוויה שעוברת על ההורים בשבוע הזה. זאת בניגוד לחוויית הלידה והברית עצמה שתופסות מקום נכבד בשיחות סלון. פשוט לא מדברים על הקטן שסובל מכאבים ולא מפסיק לבכות, על הצורך בטיפול ובחבישת האזור הנפוח והדימומים והפחד מזיהום. כל אלו מעצימים את חוסר האונים של ההורים מול הילד, במיוחד כשלרוב אין להם מידע מפורט מקדים על כך.

בסופו של דבר רוב ההורים מודים שמה שמכניע אותם זה הלחץ החברתי והפחד שאכן הילד ירגיש שהוא שונה מכולם. החשש שבעתיד יסבול הילד מאפליה או מנידוי חברתי, משום שהוריו האמינו שזה הדבר הנכון לעשות, גובר על הרצון לשבור את הרצף ולמנוע מהתינוק את הסבל שבברית המילה. פעמים רבות גם סבים וסבתות, שאולי קשורים יותר למסורת, משפיעים על ההחלטה של הורי התינוק. הם לא רוצים לאכזב, ומבינים שזה חשוב לדור המבוגר.

מה אתם חושבים? שתפו אותנו בעמוד הפייסבוק של וואלה! מזל טוב