בימי מלחמה, נראה כי אין דבר רחוק יותר מהריון ולידה - חיילים נהרגים במלחמה ומהעבר השני נשים כורעות ללדת ומביאות לעולם חיים חדשים. אולם, עבור מדינה כמו ישראל, בה עצב ושמחה תמיד התערבבו ביחד, זו סוג של מציאות עצובה שלא כל כך מפתיעה. אז איך זה מרגיש להיות דווקא בחדר לידה בשעה שהתותחים רועמים - עצב, תקווה או למרות הכל שמחה גדולה?
החיים החדשים הם נקודת האור והתקווה בזמנים האלה (צילום: shutterstock)
עם האזעקות התחילו הצירים
"נסעתי ברכב, הייתי לבד ופתאום תפסה אותי אזעקה", מספרת נועם רווה (31), שילדה את בנה הבכור לפני מספר ימים. "יצאתי מהרכב, רצתי עם כולם והגנתי על הבטן עם גופי, בגלל שהייתי בהיריון אז האחריות היא יותר גדולה, אני לא מסכנת רק את עצמי אלא גם את בני", היא הוסיפה.
רעות ארבל (29) מרחובות, נמצאת בתחילת החודש התשיעי ולא יכולה להתנתק ממה שקורה, "יש יותר לחצים ומחשבות על המצב ומה יהיה עם הקטנצ'יק שבעתיד אמור להתגייס. התחושה של אי הוודאות ושל המצב הבטחוני קשה, אבל הסביבה מאוד תומכת ומרגיעה".
פרופסור אייל שיינר, סגן מנהל בית חולים סורוקה, אומר כי "יולדות מספרות שברגע שהן ירדו למרחב מוגן הייתה להן ירידת מים, אחרות אומרת שהצירים התחילו עם האזעקות ויש אחת שמוכנה להישבע שבכל אזעקה היא הרגישה תזוזות של העובר. כולם מתוחים, שלא לדבר על נשים בהיריון שהבעל שלהן נמצא במילואים".
הילדים נולדים למציאות לא פשוטה ואפילו מורכבת (צילום: shutterstock)
מבקרים יולדות וחיילים פצועים
ברגע שהבינו שהמצב לא הולך להיות פשוט, נערכו בתי החולים כדי לתת מענה מיוחד ליולדות. בית חולים סורוקה, שנמצא בבאר שבע הדרומית מצוי תחת התקפת טילים מתמדת, מיהר להתמודד עם המצב, "הדבר הראשון שעשינו הוא להעביר את הפגייה ואת כל התינוקות למבנה זמני ממוגן", מספר שיינר. "מחלקת היולדות נמצאת במרחב מוגן וזה המזל כי אישה יולדת לא יכולה להפסיק באמצע, גם נשים אחרי ניתוח קיסרי הועברו למרחב מוגן", הוא מוסיף.
מור איל (30), מראשון לציון מודה שמצב הביטחוני אכן משפיע על המצב רוח שלה. היא ילדה לפני שבועיים וחצי בבית חולים אסף הרופא הנמצא בעיר, אבל הייתה צריכה להתמודד עם ריצות למרחב מוגן, "הבת שלי הייתה איתנו בחדר וכל פעם שהייתה אזעקה היינו צריכים לרוץ, כל האימהות מסביב גם רצות ופתאום חווים את כל ההיסטריה. הרבה מהן בכו ולא משנה כמה את מנסה להישאר רגועה, זה משפיע עליך".
מיכל (35) מבאר שבע, ילדה בתחילת השבוע בבית חולים סורוקה, כשהיא כל הזמן שומעת את המסוקים ברקע, "הלידה הייתה כמתוכנן אבל כל הזמן התעדכנתי מה קורה ואם יש הפסקת אש". הבת שלה, בת ה-4 וחצי הגיעה לבקר אותה וגם את החיילים הפצועים, "היא הכינה חבילה לחיילים, היא קישטה את זה וכתבה מכתב. אחרי שהיא ביקרה אותי היא הלכה עם בעלי ומסרה את זה לחייל שמאושפז פה, זאת חוויה מרגשת".
היו צריכים להתמודד עם ריצות למרחב המוגן, משפחת איל (צילום עצמי)
חגיגות ושמחות? לא עכשיו
בשל מבצע 'צוק איתן', דוחים ההורים את השמחות והאירועים החגיגיים למועדים אחרים, רווה מספרת ש"אנחנו דוחים את פידיון הבן לאוקטובר רק בגלל המצב", ומוסיפה, "הבן שלי נולד למציאות לא פשוטה והרגשות הם מעורבים. מצד אחד אני מאוד שמחה ומצד שני אי אפשר להתעלם מערוצי התקשורת ומכל מה שקורה בחוץ. פתאום מקבלים פרספקטיבה אחרת כהורה, רואים כל מה שקורה בטלוויזיה ושומעים על החיילים וזה כואב, זה שובר אותך".
"כל האירועים הועברו לחגיגות אינטימיות, תמיד אני רואה היערכויות במחלקה לקראת החגיגות ועכשיו זה לא קורה", מספר שיינר. איל ובן זוגה שוקלים אם לעשות אירוע רק אחרי שמצב יירגע, "אני לא פנויה לחשוב על זה, אפילו המשפחה והחברים הקרובים עדיין לא ראו אותה. הם מאוד רצו לבוא אבל פחדו להגיע לבית חולים או לצאת מהבית ואני מבינה אותם", היא מספרת.
"זה מצב אבסורד, את מסתכלת על הילד שלך ומאושרת אבל אז את מסתכלת על הטלוויזיה ואת לא מבינה מה קורה. את רוצה לשמוח ולהיות הכי מאושרת שיש, אבל המצב משפיע", מוסיפה איל.
