לשם שינוי

מגיל צעיר ידעתי שמתישהו, כמו כל צעיר מתלהב בתחילת חייו העצמאיים, גם אני אעבור לתל אביב. היה לי ברור שזה המקום שבו אני רוצה לחיות וגם היום העיר ואני מנהלות רומן היסטרי – אני נותנת לה כל אגורה שיש לי, והיא בתמורה נותנת לי משאיות זבל בחמש בבוקר. אבל דבר אחד אני יכולה לזקוף לזכות הפריפריה המשעממת שבה גדלתי – אף אחד שם לא חשב שהשם שלי מוזר. כשגדלים בשכונה עם מרוקאים, רוסים, אתיופים, רומנים, תימנים ומה לא בעצם – הדבר המעניין ביותר ב"תורג'מן" הוא שהשם שלך נמצא תמיד אחרון בכל רשימה. לרוב, אגב, מדובר ביתרון רציני.

* הטור הקודם של הדס: כלה דוחה (למחר)

העיר הזו עושקת אותך, אבל היא שווה את זה (צילום: shutterstock)

ואז הגעתי למרכז, למקום שבו לא כולם מכירים את ההורים שלי, וגיליתי שיש אנשים שפחות קל להם עם הירושה שאבות אבותיי הביאו איתם מקזבלנקה. התגובות נעו בין "באמת?" ל"את לא נראית מרוקאית" סקפטי והגיעו לשיאן עם "רוצה את שם המשפחה שלי במקום?" וניחומים בסגנון "לא נורא, את תתחתני". כמובן שאם עד עכשיו הייתה למישהו בעיה להאמין למוצא שלי, העובדה שתגובות כאלה גרמו לי להתעצבן מיידית, כנראה גרמו לו להבין שיש משהו מאחורי השם הזה.

וכך נולד לו משבר זהות לא חינני בעליל, שהצטרף לשורה של תסביכים שהיו בי ממילא, ובכל מפגש עם אנשים חדשים כבר הכנתי את עצמי לתגובות הצפויות, תוך שאני שוקלת להפוך לבעלת שם פרטי בלבד, כמו ריטה או מדונה, ובסופו של דבר, אמרתי לעצמי, יכול להיות שיום אחד אני באמת אתחתן עם מישהו שיש לו שם יותר ישראלי סטנדרטי, ואנצל את מסורת השינוי לטובתי. מה שלא חשבתי עליו הוא, שבינתיים אני אלמד לאהוב את עצמי ואת השם שבא איתי, כמו שאנחנו, ולשאת אותו בגאווה לכל מקום. כן, זה השם שלי, עם הצ'ופצ'יק בגימל והכל. לא, אני לא נראית מרוקאית עד שאני פותחת את הפה. הכל נכון וזה מה יש.

אני מי שאני והוא מי שהוא, למה אני צריכה להפוך פתאום ל"אייזנמן"? (צילום: shutterstock)

ואז הגיעה החתונה. ועכשיו כולם מצפים שיחד איתה יגיע גם שם חדש. ולא סתם שם חדש, שם חדש וישראלי לחלוטין, שעוברת וגויר כהלכה מאלוהים-יודע-מה-שהוא-היה קודם, אותו נושא בן זוגי הלא מרוקאי בעליל.

אבל דווקא עכשיו? עד שלמדנו להסתדר? עד שהגעתי לסוף הטוב והחינוכי ולמדתי לקבל אותו באהבה? לא בא בחשבון. אז מילא, אם זה היה שם שאפשר להוסיף, אבל הוא ארוך מספיק בפני עצמו ולא בא לי לגנוב את הפוקוס מג'ודי-שלום-ניר-מוזס, ומילא, אם הבחור היה נושא שם רוקיסטי ומגניב כמו "סחרוף" או עשיר כמו "אריסון", אבל בשביל שם רגיל ולא מיוחס, שבכלל לא נשמע כל כך טוב עם השם הפרטי שלי? זה השם שנולדתי איתו ולהפוך בן לילה לבן אדם אחר, עם זהות אחרת, זה כבר יותר מדי בשבילי.

פה אני מחליטה להפוך לפמיניסטית סלקטיבית ולמתוח את הקו, כשאני מגבה את עצמי בשאלה "למה דווקא אני צריכה לשנות? רק כי אני אשה?" פלוס פרצוף נעלב. מה לעשות, זה השם שלי, איתו עברתי משברים והצלחות ואותו אני סוף סוף אוהבת. אז נכון, מיליוני נשים כבר עשו את זה לפני ואפילו וויליאם שייקספיר הגדול כבר כתב משהו על זה ששינוי שם לא באמת משנה משמעות, אבל זה רק כי הוא היה גבר וידע ששום חתונה לא תגרום לו להחליף שם קלאסי כמו "שייקספיר".

כתבות נוספות:

חתונה ואמונות טפלות

איך אומרים שמלת כלה בצרפתית?

אלון ליבנה בקולקציית שמלות ערב 2012

את משנה את שם משפחתך או מוסיפה אותו לזה של בעלך? ספרי לנו בעמוד הפייסבוק של וואלה! מזל טוב