יכול להיות שאיכשהו בתוך כל הבלגן של הצלם, הדיג'יי, השמלה או
התסרוקת, שכחתי לציין שיש עוד משהו מאוד חשוב בכל התהליך הזה. מישהו, ליתר דיוק.
וזה החתן. כן, לא ברור איך דווקא הבחור הזה, שבזכות שליפת הטבעת שלו בכלל הוכרזה
חתונה, נזנח לפעמים בצד ומרגיש כמו אורח בהפקה שאמורה להיות גם שלו.
בכל הקשור למעורבות החתן, ציבור הכלות בדרך כלל מתחלק לשניים: אלה
שעדיין טורחות להתנהג כאילו גם לו יש מילה בענייני החתונה, ואלה שכבר לא טורחות
לתקן את עצמן כשבורח להן משפט כמו "מה שחשוב לי" או "מה שאני
רוצה". בינינו, מה שאת רוצה, זה מה שיהיה. הוא יודע את זה, את יודעת את זה,
אז למה לטרוח כל כך להעמיד פנים שבאמת משנה לו באיזה צבע יהיה הזר שלך?
החתונה שלה. וקצת שלו (צילום: shutterstock)
הבעיה מתחילה כשאתם מגיעים לנושאים שקשורים ישירות אליו. כלומר, לנושא
היחיד שקשור אליו וזה - מה הוא הולך ללבוש ביום הגדול שלכם. מצד אחד, לתת לו ללכת
לקניות לבד זה סוג של מהלך חסר אחריות שבסופו תמצאי את עצמך גוררת אותו בחזרה
לחנות כדי להחליף את הכל, אבל מצד שני, ממש אין לך סבלנות לחוויה משעממת כמו בחירת
נעלי גברים, שבעינייך ממילא כולן נראות אותו דבר (כלומר, מכוערות). וכך מגיעה הסיטואציה
הבלתי נמנעת שבה את הכי רוצה לראות את הבחור שלך לבוש, סוף סוף, כמו בן אדם, אבל
אם אפשר שיתקתק את כל עניין הבחירות והמדידות תוך רבע שעה גג, תודה רבה.
במקרה של החתן שלי, קודם כל הייתי צריכה להיחלץ מניסיון התחכמות,
כשהבחור חשב לרגע לוותר על רעיון החליפה."מה פתאום חליפה?", הוא שאל,
"ממתי אני לובש חליפות?" לא, כי אני הרי נוהגת לצאת מהבית בשמלה לבנה
בשווי אלפי שקלים על בסיס יומיומי, ככה סתם למשרד. אחרי שכנועים בדרגות עצבים
שונות, פלוס ההבטחה הסופר שקרית "תנסה, ואם לא תאהב את זה, אתה לא חייב ללבוש
חליפה" (חייב, חייב), התייצבנו בחנות שנראתה לא יקרה ולא מאיימת מדי, בחרנו
צבעים, בחרנו חולצה, בחרנו גזרה וקיווינו לטוב.
כל הנעלים אותו דבר, אז החלטנו לגוון באולסטאר (צילום: shutterstock)
ובזמן שהחתן המיועד מודד את הממצאים, אני מחכה בחוץ ומנסה להתאמן על
תגובות אפשריות למקרה שהוא לא יאהב את התוצאה, או גרוע מכך – שאני לא אוהב אותה.
אחרי הכל, גם אני בחיים לא ראיתי אותו מעונב ורשמי, ומה אם הוא ייראה מחופש או
ירגיש לא בנוח? מכאן הדרך לדמיין תמונות חתונה מוזרות שבהן הכלה מוקפדת וזוהרת
והחתן לבוש כמו עובד בפיצוצייה השכונתית, הייתה קצרה, אבל לשמחתי ברגע שהבחור
והחליפה הופיעו, ההיסחפות שלי נקטעה, וגיליתי שאני עומדת להתחתן עם בן אדם שממש
מתבזבז על ג'ינסים וטי שירט. ומה שיותר מדהים זה, שאפילו הוא התלהב לא מעט מדמותו המשודרגת
שבמראה.
חזרנו הביתה, שמחים שעוד חלק בהכנות מאחורינו. אני התפניתי להטריד את
עצמי בשאלות חשובות כמו איזה עגילים לקנות ועד כמה הולכות ללחוץ לי הנעליים, והוא
חזר לענייניו – צפייה בכדורגל, בחינת מתכונים חדשים במטבח והידיעה המרגיעה שביום
האירוע כל מה שהוא צריך לעשות זה להתלבש ולהגיע למקום הנכון. חלוקה לא הוגנת? אולי.
אבל לא הייתי מחליפה גם יום שלם ועמוס הכנות בשנייה אחת קריטית ומלחיצה, שבה כולם
מחכים שתשבור כוס עם הרגל.
איך היו החיפושים שלכם אחרי חליפת החתן המושלמת? שתפו אותנו בעמוד הפייסבוק של וואלה! מזל טוב
