מתישהו בחיים נכנס לנו הבנות לראש הרעיון שחתונה זה אירוע שחייב להיות
מושלם. אישית, אני מאשימה את הכלות המטורפות מהטלוויזיה האמריקאית שהשתלטה על
חיינו, אבל בסופו של דבר אני חייבת להודות ששטיפת המוח הגיעה גם אלי. וכך עד הרגע
האחרון כל מה שרציתי היה שכל הפרטים הקטנים שמרכיבים את פרויקט החתונה העצום הזה,
יעבדו כמו שצריך, כדי שבערב הגדול אוכל להפנות את מלוא תשומת הלב לשלוש חרדות
מרכזיות: שלא יישפך לי יין על השמלה בחופה, שהכוס לא תחליק תחת רגלו של החתן ושהמוזמנים
לא יחליטו לעשות לי "הקיץ של אביה" ולהבריז.
* הטור הקודם של הדס: מי זו הכלה הזאת?
הטראומה של כל ילד ישראלי (צילום מסך: הקיץ של אביה)
במסגרת האשליה שמכרתי לעצמי על כלה רגועה ומסודרת, דמיינתי אותי מגיעה
לאולם, רגע לפני שהאורחים יתחילו להגיע, ובודקת שבאמת הכל מושלם, בדיוק כמו
שרציתי, או כמו שהמשוגעות ההן מהטלוויזיה החליטו שצריך. אבל בפועל, כשהגענו סוף
סוף לאולם אחרי הצילומים, דווקא ברגע שבו הייתי אמורה לרחף בקלילות בין השולחנות
ולבחון את הדרך שבה הסכו"ם מונח, מצאתי את עצמי שותה כוס מים ומנסה לעכל את מה
שהולך לקרות. מסתבר, למרבה ההפתעה, שברגע האמת, לא באמת היה לי אכפת מכל הדברים
האלה.
נכון, הכל נראה מאוד יפה, אבל האם זה אכן העיצוב שבחרתי? מי זוכר? האם
הדיג'יי מנגן את השירים שדיברנו עליהם לקבלת הפנים? אני לא יודעת, אני עסוקה מדי בלחבק אורחים.
ומה קורה שם בבופה? ובכן, כל עוד האנשים אוכלים ובסך הכל נראים מרוצים, לא משנה לי
אם זה באמת מה שהזמנו או שאנחנו אוכלים את התפריט של הזוג שסגר כאן למחר. עזבו
אותי, אני מתחתנת הערב.
עזבו אותי, אני מתחתנת הערב (צילום: תומר פיינבורג)
שלא תבינו לא נכון, אני לא מצטערת שעבדנו כל כך קשה עד עכשיו וברור
שלא הייתי נהנית מחתונה שלא בחרנו בה שום דבר בעצמנו, אבל המרחק בין חתונה לטעמנו
לבין הרצון שכל פרט קטן חייב להיות מושלם כדי שנצא הכי אלגנטיים ומתוחכמים, למרות
שאנחנו בעצם זוג די רגיל, הוא עצום. תחשבו על זה, מתי לאחרונה יצאתם מחתונה ומישהו
העיר ש"הצבע של המפות ממש הפריע לי ליהנות מהאירוע"?
ובסוף, כשנאמרו המילים "אנחנו רוצים להתחיל" שהפכו לי את
הבטן, הדבר האחרון שעניין אותי בכניסה לחופה זה האם השיר שבחרנו ארוך מדי ונצטרך
לקטוע אותו באמצע. בשלב הזה הייתי עסוקה יותר בפעילות החשובה של להחזיק חזק את
הידיים של אמא ואבא, להסתכל לבחור שלי בעיניים ולנסות לנשום באופן סדיר כדי לעבור
את הטקס בשלום. ומבחינתי, מלבד הטקס הזה, בעולם כולו לא התקיים שום דבר אחר. לא
מלצרים, לא מנהל אירוע ולא השאלה כמה טעימים יכולים להיות קינוחי פרווה. הכל נעלם.
ההקלה שאחרי (צילום: תומר פיינבורג)
כן, לתכנן חתונה זה פרויקט מתיש ומאוד לא רומנטי, אבל אז הפרויקט נגמר
והחתונה מתחילה. והאנשים שאספנו ממקומות וזמנים שונים בחיים, אלה שבאו במיוחד
בשבילנו כדי לשמוח איתנו - הם הפרטים הקטנים שעושים את האירוע. החברים, המשפחה והעובדה
שאנחנו אוהבים אחד את השנייה, ואפילו מוכנים להתחייב על זה בפני כולם – זה מה שהפך
את החתונה שלנו למושלמת, ולא שום דבר שאפשר היה לתכנן מראש.
כתבות נוספות:
שמלת הכלה איתה התחתנה גלית לוי
מתקתקים: לארגן חתונה בחודש וחצי
ליאור סושרד מתחתן
אהבתם את הטור של הדס? בואו לספר לה בעמוד הפייסבוק של וואלה! מזל טוב
