התיקונים: ממה צריך להיפטר בחתונות

חתונות הפכו להיות גרסה מצומצמת של מסיבה במועדון או בטבע, וגם הכלה מושפעת מזה. במקום לשים דגש על שמלת כלה יפה, היא תבחר "משהו נוח, שאפשר לרקוד איתו כל הערב". אבל הבעיה העיקרית מתעוררת בשלב מאוחר של הערב, כשאת נעלי העקב מחליפות כפכפי אצבע. עם כפכפי אצבע הולכים לים או מקסימום לעבודה. לא מסתדרת עם סטילטו? אל תשכחי שהפלטפורמה הומצאה בדיוק בשביל זה. 

  

אורחים רבים חוזרים מחתונות עם מגנט, מלווה בדרך כלל בכיתוב קטנטן, הנושא את שמם של הזוג ובמקרים מסוימים, גם בתמונה שלהם מתנשקים. הסיבה היא ברורה – המטרה הלגיטימית שלהם היא שתזכרו אותם. ולמרות הכל, כל מיני יוזמות של השנים האחרונות, כמו כפכפי אצבע ממותגות, שקית הפתעות או מטבעות שוקולד, סופן להותיר אורחים שבעים, שישכחו את המאורע בבוקר שאחרי. 

יש דבר כזה יותר-מידי-אוכל, אפילו בחתונה ישראלית. אנשים לא אוהבים לעמוד בפני כמה אפשרויות בחירה אטרקטיביות, במיוחד כשאין ביניהן הבדל משמעותי. אין טעם להציע אסאדו, עוף, ברווז וגם דג. מי שאוכל בשר, יאכל בקר וגם עוף. ומי שלא, יסתפק בדג. ומה ליד? אורז, על סוגיו, זו תוספת פופולארית בקרב רוב האנשים. גם תפוחי אדמה וירקות אנטי פסטי. את הקינואה, הבורגול והעדשים, כוסמת, שעועית ירוקה ופול, כדאי שתשאירו בתור קומבינציות לסלט. 

עוד פתרון טוב למי שלא רוצה להאביס את האורחים – מנות צמחוניות בקבלת הפנים. נכון שוויתור על הקבב עם טחינה או על נתחוני פילה צרובים, יגרור אכזבה מצד האורחים, אבל אפשר לעניין אותם באוכל טעים אחר, שמשאיר מקום לעוד. הסושי היפני הוא מאכל אהוד (דג מותר), שאיננו מעמיס על הקיבה, כמו הדים-סאם הסיני והטורטייה המקסיקנית. גם פיתה אפויה, ניגוב חומוס וכדור פלאפל זה כיף, ומאפשר לאורחים להתענג בדמיונם על המנות שעוד יגיעו, מבלי להתלונן על כך ש'החלק הכי טוב כבר עבר'.   

היום יש מגמה של חזרה לאירוע ללא מקומות שמורים, כשבני זוג רבים שוכרים את שירותיו של אולם אירועים כמו מעגלים, המאפשר להם לוותר על אחת המשימות הכי מורכבות בחתונה – סידור השולחנות. סטטיסטית, 'סידור שולחנות' היא המשימה הקשה ביותר בארגון חתונה - כך טוענות כלות, בין היתר משום שבני הזוג לא תמיד מכירים את כל האורחים שלהם. מאידך, מי שהתנסה באירוע ללא מקומות שמורים, מציין שהאורחים מצאו את מקומם ברחבי האולם, ללא מספר שולחן וללא קושי מיוחד. הגיע הזמן שאולמות אירועים נוספים ישנו את השיטה.        

אל תגידו שחשבתם לבוא לחתונה כדי ליהנות משיחה, אוכל ומוזיקה טובה במקום ממוזג, כי מיד אחרי החופה מתחילים הריקודים, וסופם יהיה כמה שעות מאוחר יותר, כשאחרון המפזזים מתפנה לביתו. הטרנד החדש של ריקודים לאורך כל הערב וללא הפסקה, נועד, איפה, להכניס אווירה ספונטנית ואכן מצליח לייצר את האשליה של שמחה אותנטית, שאיננה תלויה בדבר. הצרה היא שאורחים רבים (למעשה רובם, כי מי שממלא את הרחבה הם קומץ הצעירים המקורבים לבני הזוג) סובלים מהרעש ומסתלקים מיד אחרי האוכל. לגבי הצעירים, גם הם לא יכולים לרקוד בלי הפסקה, וכבר בחצות תראו אותם נעלמים. 

חשבתם פעם מי נמנה על האורחים בחתונה שלכם, וכמה מתוכם אתם באמת מכירים? אפשר להניח שמספר המוזמנים של שני בני הזוג, הכולל את החברים הקרובים, הקולגות מהעבודה ובני המשפחה שגדלו לצידם, לא מגיע ליותר מ-100. אז מי הם 300 האנשים הנוספים שנגזר עליכם לחבק אחרי החופה? התשובה היא חברים של ההורים, אחים של הסבים והסבתות והילדים שלהם (בני הדודים של ההורים שלכם). אין ספק שהרבה יותר כיף לשמוח עם חברים קרובים, ולא לדאוג לרווחתם של קרובים-רחוקים - אז אם לא מתאים לכם, תרשו לעצמכם להגביל את ההורים שלכם במספר המוזמנים, ואל תתביישו לומר להם 'לא'.