חתונה כוללת את הפלוסים של בילוי, כמו אוכל טוב, מוזיקה בווליום גבוה, אנשים יפים וכמובן, אלכוהול ללא הגבלה. אבל בגלל שלא תמיד מגיעים לחתונה מתוך רצון אמיתי להשתתף בשמחה, אנשים לא שוכחים להכניס לחישוב הכולל של עלויות האירוע גם את המינוסים. מה מוציא לכם את החשק מלהגיע לחתונה?
לנסוע לחתונה במשך שעהמאז שיש לכל אחד וייז, אפשר לסמוך על מישהו שיקח אתכם בדרך הקצרה ביותר עד לאירוע ויחשב עבורכם את זמן ההגעה המשוער תוך התחמקות מהפקקים. תענוג אמיתי. אבל ג'י פי אס שלא מפסיק לדבר במשך שעה, זה יותר ממה שישראלי ממוצע וחסר סבלנות יכול לסבול כשהוא נוסע לחתונה, שלא רצה להגיע אליה מלכתחילה.
כשהדיג'יי משמיע מוזיקה גרועה
ברגע שנכנסתם בשערי האולם, החלטתם למחוק את הקילומטראז'ים המיותרים של הנסיעה ולהשאיר את המחשבות על החזרה הביתה לשעה מאוחרת, כדי שתוכלו לשתות, לאכול וליהנות. מנה ראשונה, צ'ייסר, חופה ואתם כבר מדלגים לכיוון הרחבה. אבל הדיג'יי הוריד לכם את החשק לרקוד עם השיר הראשון, וגרוע מזה, אתם יודעים שזה לא ישתפר גם בהמשך.
לברך את הכלה אחרי החופה
תורים הם לא הצד החזק של הישראלים, אבל לרוע המזל הם נמצאים כמעט בכל מקום. בחתונה זה קורה פעמיים: בדרך למזנון ובדרך לחופה אחרי שהחתן שבר את הכוס. התור הראשון מתקבל בהבנה בגלל שמדובר באוכל ובלי אוכל אי אפשר לחיות, אבל בזמן שאתם נדחפים כדי להגיע לכלה תראו שיש אנשים שמסתלקים בשקט, כדי לעקוף אתכם בתור הבא.
לשים צ'ק ולא לאהוב את האוכל
הישראלי הממוצע אוהב לקבל תמורה נאה לכספו. הוא גם אוהב להישמע לנורמות חברתיות ולהצטייר כאחד שלא חסר לו, ולכן ישלשל בלב כואב 300 שקל לתיבה. מאותו רגע הוא ירגיש הכי בנוח לאכול מנה וגם לקחת ביס ולהשאיר אותה שלמה בצלחת. ובפני מי שיתקע בו פרצוץ תוהה, הוא יעיר שהאוכל פשוט לא שווה את הכסף. אבל יאללה, נהיה לארג'ים.
עכשיו, בחרו את מה שאתם הכי פחות אוהבים בחתונות
