זה התחיל במערכת יחסים עם בן זוג אחד והתפתח למערכת מורכבת יותר. בני הזוג מחליטים לקחת את הזוגיות שלהם למקום אחר ולהתנסות מבחינה מינית עם פרטנרים נוספים, כלומר, להיות בזוגיות פתוחה. בניגוד לבגידה, בזוגיות כזאת הכל נעשה במודע, יש בן זוג אחד לאהבה, אבל רבים אחרים להתנסויות מיניות. ברגע ששני בני הזוג מסכימים על זה, הם מחליטים מה הכללים, יוצאים לדרך ומתנסים עם אנשים אחרים.
הכל נעשה במודע, זוגיות פתוחה (צילום: Shutterstock)
לחקור מבחינה מינית
זוגות רבים מחליטים לנסות ולגלות דברים חדשים בזוגיות, גם אייל (שם בדוי), בן 36, החליט לבדוק אם זה מתאים לו ולבת זוגו. לדעתו, זוגיות פתוחה, "מאפשרת לפרטנר השני לחקור מעבר לגבולות הרגילים והידועים מבחינה מינית". כמובן, הדבר חייב להיעשות בהסכמה הדדית של שני בני הזוג ורק בתנאי שזה אכן מתאים לשניהם. "הרעיון", מסביר אייל, "הוא שאם אוהבים את הפרטנר, לא ארצה לכבול אותו אלא לאפשר לו חופש".
אייל נמצא בזוגיות כבר שנתיים, כאשר במהלכה הוא ובת זוגתו החליטו ביחד להיות במערכת יחסים פתוחה, "זה לא מתאים לכולם, זה דורש ביטחון עצמי גבוה, לדעת להתמודד עם קנאה ולהיות עם הערכה עצמית גבוהה", הוא מסביר.
אחרי שנה וחצי, הבינו השניים שמערכת מסוג זה לא מתאימה להם ולכן חזרו למערכת יחסים מונוגמית. על ההחלטה הוא מסביר, "ראינו שקשה לנו בתוך מערכת מסוג זה, לא קל לנו להתמודד עם הקנאה ועם התחושה של חוסר יציבות".
צריך לדעת להתמודד עם קנאה (צילום: Shutterstock)
מערכת יחסים בריאה יותר
ליהי רוטשילד (29) מנהלת
מערכת יחסים פוליאמורית, כזו שמתייחסת לעובדה שניתן לאהוב יותר מאדם אחד בו זמנית. "יש לי הרבה צרכים, בין אם זה בנאדם לראות איתו סרט, בנאדם לחלוק איתו מוזיקה, בנאדם לחלוק איתו ספר, בנאדם להתייעץ איתו או אחר שיחבק אותי בלילה ויקשיב לי כשאני עצובה", מסבירה רוטשילד. לדעתה, מערכות יחסים מונגומיות פוגעות יותר, "ניהול מערכת יחסים נוספת יכולה רק לתרום. ידוע שיש אנשים שבוגדים במערכת יחסים מונוגמית וזה הרבה יותר פוגע מכיוון שזה נעשה מתוך שקר, נעשה בהסתרה, נעשה בחוסר שיתוף".
האמונה הרווחת מבחינתה של רוטשילד היא שלבני אדם יש הרבה מאוד צרכים שונים ומגוונים ואדם אחד לא יכול בהכרח לענות על כל הצרכים הללו. "התפיסה הרומנטית היא שבני זוג אמורים לענות על כל הצרכים של אחד השנייה, זה לא תמיד עובד וזה מה שמוביל אנשים להיפרד", מפרטת רוטשילד. הסיטואציה היחידה שבה אחד מבני הזוג יכולים להיפגע במערכת יחסים פולימורית או פתוחה, מסכמת רוטשילד, היא כאשר "אנשים שעושים את זה, מרגישים לא בנח עם מה שקורה ולא באמת רוצים את זה".
קשה לחיות יחד כל כך הרבה שנים (צילום: Shutterstock)
הסקרנות עולה ומתגברת
אז למה בכלל בוחרים זוגות להיות במערכת מסוג זה? חני בלום, מגשרת משפחתית מוסמכת, מסבירה כי זו הדרך של אותם זוגות לשמור על הזוגיות ועדיין לטעום מהעולם השני. "הרעיון של להיות אחד עם השניה כל כך הרבה שנים יכול להיות כבד", מפרטת בלום, "יש זוגות שרואים בזה משהו מוסרי, הם אוהבים, אבל חסר ריגושים והם עושים זאת בהסכמה הדדית". אם נסתכל סביב, נראה שהפיתויים גדולים, אנשים רבים נחשפים והסקרנות לגלות דברים חדשים עולה ומתגברת.
בלום מסבירה שכדי לחיות בזוגיות כזו, התנאי ההכרחי הוא הסכמה מלאה והדדית משני הצדדים. "לכל זוג יש את הכללים והחוקיות שלו, יש כאלה שלא מסכימים להכניס בני זוג אחרים הביתה ויש כאלה שכן", היא מפרטת. הבעיה צצה אם אחד הצדדים מחליט להפר את הכללים או מתאהב באחר, "גם נושא הקנאה הוא מאוד חזק ולפעמים הוא יכול להוביל לפרידה", מוסיפה בלום.
לעיתים זוגות מרגישים שהמשיכה המינית התפוגגה, אך הם אינם רוצים לפרק את התא המשפחתי, ולכן מחליטים על זוגיות פתוחה. "יש כאלה שחיים בזוגיות כזו שנתיים או שלוש ויש פחות, תלוי עד כמה הנכונות היא הדדית", מסבירה. כדי להתנסות במערכת שכזו, מסבירה בלום, "צריך להכיר היטב את בן הזוג ולשאול שאלות שמובילות לזה, ולבדוק מה צורת החשיבה שלו בנושא", ואם שני הצדדים יגיעו להסכמה הדדית יוכלו להיות עם פרטנרים אחרים.
