חוסלה העיקרית: חתונות המנה הראשונה

האהבה הישראלית למנות ראשונות בחתונה, בשילוב הצורך לקחת את האירוע צעד קדימה, הולידו חתונות שהאוכל זורם בהן כמו יין, אבל בקטנה. קרב ללא סכינים

יותר ויותר זוגות לקראת חתונה מבקשים לוותר על העיסוק המיותר באוכל ולהשקיע יותר באירוע מסוגנן, שאמנם מקפח את הסבתות, אבל מכין את הרחבה לאירוע שהחבר'ה הצעירים לא ישכחו. ככה התחלפו להם ריקודי העדות בטראנסים, הישיבה לשולחנות עגולים בברים והצלחות העמוסות במנות פיוז'ן מעודנות.  

* רוצים לבחור את הלוקיישן האידיאלי? חפשו אולמות אירועים

חוסלה העיקרית: חתונות המנה הראשונה 1
לעמוד ולאכול, לרקוד ולאכול, לאכול ולאכול. 'צלחת-מזלג' (צילום: shutterstock)

החתונה של שירה ראדו תתקיים בשישי הקרוב באולמי קסטיאל, ולמרות שקדמו לה כמה חודשים של תכנונים מוקפדים, היא מודה שלקחה גם הימור די רציני כשהחליטה לשנות את התפריט. 

"הרגשתי שבאירועים שהאוכל בהם פחות כבד ואוכלים מנות יותר קטנות ולאו דווקא בישיבה, יש יותר דינמיות וזרימה והאווירה הכללית יותר טובה", היא מתארת. 300 המוזמנים שיגיעו לחתונה צפויים לפגוש בשולחנות אבירים ארוכים ושולחנות קפה קטנים, מקומות ישיבה ללא כלי אוכל ואפשרות להתמקם על הבר. 

"אנשים לא מבינים עדיין מה אני עושה, מבוגרים וגם צעירים באופן מפתיע שואלים אותי למה אין ישיבה מסודרת ומנות מסודרות", מוסיפה ראדו, "אבל הרעיון הוא להגיע לעמדות כדי לקחת צלחת אוכל ומזלג, לשבת לאכול, לקום ולקחת מנה אחרת עד השובע. יש מנה בפיתה שאפילו לא צריך סכום כדי לאכול אותה, מנות שאוכלים עם הידיים, והרגשה כללית שאין שום צורך להתקבע, לא על מקום ולא על מנה".

''לא רוצים ארוחת ערב פורמלית''

אבל הקונספט לא הומצא על ידי ראדו, והשם הציבורי שניתן לו "צלחת-מזלג" הוא לא יותר מתיאור קצת ברברי לאירוע די מסוגנן ואלגנטי. כי אם בשביל לאכול עם סכין ומזלג צריך ממש לשבת, כשיד אחת אוחזת בצלחת והשנייה גורפת פיסות מזון בקלשון הקטן, העיסוק באוכל הוא "על-הדרך" - בעמידה, בזמן שיחה או תוך כדי ריקוד עצמאי מסביב לרחבה.

חוסלה העיקרית: חתונות המנה הראשונה 2
דינמיות וזרימה שמזכירה קוקטייל (צילום: shutterstock)

"לא רצינו משהו רשמי, ארוחת ערב פורמאלית כמו בכל החתונות, אלא משהו קליל וזורם, שאנשים יסתובבו כל הערב ויאכלו בכיף מנות קלילות", מסבירה רותם ברג, שבחרה בקונספט אחרי שנכחה ביותר מדי חתונות שכמעט הוציאו לה את החשק לאירוע משלה. "זה השפיע גם על צורת הישיבה, כי אין ארוחת ערב ולא צריך שולחנות כמו בחתונה רגילה, אז הזמנו כל מיני ספות, שולחנות בר וקפה. לא היו מקומות ישיבה מסודרים וכולם הסתובבו וישבו איפה שבא להם". 

בגלל שבחרה ללכת על הסגנון המיוחד, שעוד לא מאוד מקובל בכל אולמות האירועים בישראל, ברג הייתה צריכה לשלם על תשתית מתאימה לקיום האירוע. לשם כך בחרה באולם האירועים קיסר ים ואליו היא הכניסה ריהוט מתאים, בחרה עשרות מנות ושילמה על כוח אדם נוסף של מלצרים. 

"התמחור למנה הוא גבוה יותר מאשר בחתונה רגילה, כי צריך להשתמש ביותר סכום, להביא עוד מלצרים ולהתכונן לכמויות רבות של עבודה", מסבירה ברג, "אמנם זה יצא יקר יותר בעוד כחמישים שקל לאדם, אבל קיבלנו מתנות יפות והצלחנו לכסות את החתונה".    

"קבב על מצע יוגורט? תנו לי סטייק"

חתונה שמכבדת את אורחיה במנות ראשונות בלבד תפסה את מתן סרוסי לא מוכן. "זה היה אירוע מאוד פנסי, לא ידענו שזה יהיה רק מנות ראשונות וכמו ישראלים טובים באנו רעבים", הוא מתאר. "אני חושב שזה מאוד נורמלי וזה חלק מהתרבות הישראלית לבוא רעבים לאירוע. כמובן שהיינו מאוד מאוכזבים לגלות שהאוכל בקבלת הפנים היה גם המנה העיקרית - היה מאוד טעים אבל מבאס לקבל צלחת קטנה עם קבב על מצע יוגורט". 

אבל שלומי לוי, בעליו של אולם האירועים מעגלים, חושב שהשינוי בתפריט הוא המפתח לחתונה מהנה באמת, בתקופה בה אנשים מאסו מאירועים. לפני ארבע שנים פתח את האולם, שהוקדש כל כולו לחתונות מסוג זה, כאשר לוי אף התאים את העיצוב, שכולל אזורי ישיבה מגוונים ולא אחידים, לסגנון ההגשה. 

הבעיה להגדרתו, היא שאין בארץ חשיבה על האינטראקציה החברתית בין האורחים. "התרבות הישראלית היא תן לי ערמה של אורז ופרגיות ואני בסדר. תוקעים אותך בשולחן עם עוד עשרה אנשים, אי אפשר לעבור מקום והפחד מלפספס את המלצר שיגיע לשאול על המנה העיקרית ממשיך לשפד אותך לכיסא", הוא מוסיף, "לכן אנשים מתייחסים להזמנות לחתונה כאל קנס או דו"ח, אנשים לא נהנים, נמאס להם. ככה התחלתי לחשוב על קונספט ביניים, משהו בין אמריקן סרוויס לבופה". 

חוסלה העיקרית: חתונות המנה הראשונה 3
צריכות להיות מוצלחות כמו האחרונות. מנות ראשונות (צילום: shutterstock)

הכר את אורחיך

שלומית (שם בדוי) תמיד חשבה שמנות ראשונות הן החלק הכי טוב בחתונה, אז קונספט בו כל המנות קורצות למנות הפתיחה הפתיע אותה לטובה. "יש תחושה יותר קלילה", היא מתארת, "בגלל שאין את הקטע הזה של ישיבה, האוכל הוא פחות חשוב והרחבה יותר מלאה באנשים. אני גם ככה לא מבינה את הקטע של המנות העיקריות – תמיד זה מגיע באמצע הריקודים, תקוע ולא קשור לכלום", היא מוסיפה לרשמים שלה מהאירוע. 

אבל יש כאן קאצ'. אם כבר מנות ראשונות, היא אומרת, אז שיהיו דליקטס. "המנות הראשונות צריכות להיות ממש טובות בשביל לעמוד בפני עצמן, כך שלא תהיה תחושה של צורך בפיצוי המאוחר של המנה העיקרית או הקינוח". חוץ מהצורך לייצר מנות טעימות לכל חיך, צריך גם למצוא לדעתה פיתרון למשחק הכיסאות המוזיקליים שנוצר מסביב לרחבה. "כל פעם שאת קמה מישהו תופס לך את המקום ואת לא יכולה לשים את התיק, מה גם שאם לא מכירים את האורחים זה מרגיש מוזר".

מתן סרוסי חושב שאין דרך מושלמת לעשות אירוע וממליץ לזוגות להתאים את התפריט לאורחים. "אם יש לכם משפחה שהיא מרוקאית אסלית, תנו להם את הסלטים והאוכל שלהם ואם יש לך משפחה תל אביבית, פלצנית, שאוהבת את הגורמה והקטן והיקר תעשו את זה", הוא מציע. "דווקא בגלל שבישראל יכול להיות בחתונה אחת פסיפס גדול ומעניין של אנשים, צריך לחשוב היטב איך לגעת בכולם באיזה שהוא אופן".  

"בחתונה שלי זה לא יהיה אפשרי, כי האורחים שלי לא יקבלו את השינויים האלו בצורה חיובית", שלומית מוסיפה, "אבל בתור אורחת זה דווקא די נחמד".  

מה דעתך על חתונת 'צלחת-מזלג'? ספרי לנו בעמוד הפייסבוק של וואלה! מזל טוב