הבליינד דייט שהתחיל בטעות - והסתיים בחתונה חלומית

ספיר קלפה ובן כהן הכירו בדרך שלא מתכננים מראש. ערב בבר, חיוך קטן - ואז אח של בן הוא זה שניגש אליה. אחרי דקות של שיחה הוא פתאום החליט לשבור את הכלים ולהודות: "אח של בן התחיל איתי בבר, לאחר שיחה של 20 דקות הוא מתוודה שיש לו בת זוג וגם ככה אני יותר מתאימה לאח שלו הגדול- בן." הוא התעקש, לקח יוזמה, ורשם את המספר של בן אצלה בטלפון. אבל הוא לא הסתפק בזה - הוא גם שלח בשמה הודעה לבן: "לאחר כמה שעות אני רואה שנשלחה ממני הודעה…" היא ראתה את זה רק שעות אחרי, קצת בהלם, קצת מצחיק - אבל יומיים אחר כך הם כבר ישבו בבליינד דייט. ומשם? "אנחנו חמש שנים יחד ולאח שלו יש שליש גן עדן."

בן תכנן להציע, אבל בלי תכנון "מדויק". כלומר - תכנון של רגע. הם הגיעו לאיזור והכותל ובן חיפש נקודת תצפית, חיפש מרפסת, ואז עצר הם עלו לבית של מישהו שפגשו ברחוב וביקשו לעלות אליו למרפסת. ומשם הכול קרה. "בן הציע לי במרפסת שמשקיפה על הכותל, מאוד הופתעתי, מהטיימינג ומהספונטניות." הספונטניות הזאת דווקא התאימה להם. בתוך תקופה לא פשוטה, כשהוא במילואים לאורך המלחמה, משהו בתוכו התחדד. "התחזקה אצלו התחושה של המשפחתיות ושל הזוגיות והוא הרגיש שזה השלב הנכון לקחת את הקשר צעד קדימה."

ספיר ידעה שהיא מחפשת משהו מאוד מסוים. היא גדלה על אהבה לאופנה ורצתה שמלה אירופאית ־ אמריקאית, עם בד קראפט ורומנטיקה עדינה. "היה לי חשוב למצוא גזרה ובד מאוד ספיציפיים, חיפשתי סגנון אירופאי - אמריקאי שאין הרבה בארץ ולא מצאתי את האחת." רק כשהגיעה במקרה למכירת סאמפלים של כלות חכמות - זה קרה. היא ראתה את השמלה של המעצבת ליהי הוד עוד לפני שהמדידה התחילה, וידעה שזה זה. "הגעתי למדידה וישר ראיתי את השמלה, ידעתי שהיא האחת! כשמדדתי אותה בכינו מהתרגשות." השמלה של ליהי הוד עברה התאמות אצל מוני מדניק כדי שתהיה מושלמת עבורה: "שמלה בגוון שמנת עם מעט ברק, סטרפלס עם כתפיות נופלות, שובל ארוך ומלא מלא בד."

לשמלה השנייה היה סיפור משלה. נסיעה להודו, פגישה עם המעצב הודי בשם Abhishek Sharma, ובחירה ידנית של כל חרוז ופרט. "חיפשתי משהו אחר ומיוחד, ההורים שלי עובדים שם, טסתי איתם לטיסת עבודה והגעתי לסטודיו שלו. תפרנו שמלה מאפס, בחרתי את הצבעים והחרוזים בגוונים של ורוד בהיר, זהב ופנינים, לא רציתי שמלה לבנה. לא יכולתי לדמיין את עצמי בשמלה יותר מדוייקת מזאת."

הם ידעו שהם רוצים טבע, אבל במרכז. מקום ירוק, גדול וקסום וכזה שיתאים לכל 800 האורחים שלהם. הבחירה נפלה על גן האירועים ירוק על המים. החופה עמדה בין עצים, כאילו צומחת מתוכם. קבלת הפנים הייתה מרווחת, האוכל ברמה של מסעדה - ממש כמו שספיר ובן דמיינו: "הגן מדהים ביופיו, המנות בקונספט תפריט והאוכל טעים בטירוף."

והעיצוב? לגמרי ספיר. "עשיתי בעצמי, החל מההזמנה, תפריטים, מתנות, עמדת כניסה, עיצוב חופה, מעטפות ממותגות, עמדת שמפנייה ועיצוב חופה. בתור סטודנטית לארדיכלות ועיצוב הרגשתי שאני רוצה שהדברים יעשו בדיוק איך שאני מדמיינת ומאוד נהנתי מהתהליך."

בסוף האירוע, אחרי 800 מוזמנים וחופה שהיא בעצמה שזרה, לספיר היו כמה מסקנות ברורות לכלות אחרות: "תיאום ציפיות מול הספקים. אם אתן רוצות משהו - תעשו אותו. תשקיעו כסף בדברים הקריטיים, האווירה זה מה שזוכרים בסוף."