לא דומה לשום דבר שראיתם: החתונה שהפכה לאגדה אורבנית

זוהי שכטר ועדי הלמן הכירו דרך האינסטגרם. "שנים תהינו מי התחיל עם מי, אני עשיתי לו פולואו והוא החזיר בפולואו ולייק, ואחרי מלחמת לייקים של שבוע הוא שלח הודעה ״משחק לייקים זה נחמד אבל לדעתי אפשר לקחת את זה לשלב הבא״". ככה התחיל סיפור של זוג שכבר 6.5 שנים ביחד.

ההצעה הייתה הכי הם שיש - רומנטית אבל עם טוויסט קומדיה מפתיע. "הוא הציע לי על גג חניון ליד הבית שלנו, גג שצופה על כל האיזור שלנו, הייתה שקיעה יפה וירד גשם, אני ביקשתי שנלך לראות שקיעה ושם הוא הציע. הייתי ממש מופתעת!" עדי, מצדו, היה כנראה קצת פחות רגוע: "עשר דקות לפני ההצעה הרגשתי שהוא מתנהג מוזר ומתרגש, אז תהיתי לעצמי אם הוא הולך להציע עכשיו, כשהוא כרע ברך בעיקר צרחתי מהתרגשות ולא נתתי לו לדבר".

"הוא לא שם לב שהקופסא עם הטבעת הייתה עטופה אז הוא נאבק לפתוח את הקופסא ואני לא הפסקתי לצעוק, זה לקח כמה דקות עד שהוא הצליח ושאל אם אני רוצה להיות אשתו". ואז, ברגע הכי רומנטי, הגיע השומר של החניון. "הוא התחיל למלמל לנו כל מיני דברים על זה שאסור להצטלם שם ושנינו היינו בהלם, עדי אמר לו שהוא הציע לי נישואים הרגע ולשומר לא היה אכפת בכלל, הוא אמר מזל טוב וחזר למלמל דברים על זה שאין ביטוח. איך שהוא הלך התפקענו מצחוק".

שבועיים אחרי - מסיבת אירוסין לא שגרתית: "חגגנו במסיבת רחוב את האירוסין שלנו בבר יין שעמד על רחוב שהכניסה אליו חסומה בגלל העבודות של הרכבת הקלה, אז כולנו רקדנו על הכביש עם יין ופיצה הר סיני".

רגע לפני החתונה, זוהי ועדי עשו החלטה חכמה במיוחד. "כולם מדברים על כמה שהצילומים לפני החתונה מעייפים ומהפחד קבענו להצטלם אצלנו בבית בהנחה שנרגיש שם יותר בנוח ונתעייף פחות, זה היה הכי כיף בעולם". טיפ שאנחנו לגמרי מאמצות.

כשהגיעה לשמלה - לזוהי היה ברור לאן היא הולכת. היא בחרה בסטודיו של מישי מונו, וידעה שזה המקום הנכון. היא מספרת: "את שמלת הכלה שלי ידעתי שאני רוצה לעשות אצל מישי מונו, לא חשבתי על דגם ספציפי שלה, פשוט ידעתי שאני כל כך אוהבת את הסגנון העדין והייחודי שלה." 

הרפרנס הגיע מפינטרסט, אבל התוצאה הייתה הרבה מעבר: "הגעתי אליה עם רפרנס מהפינטרסט, משהו תלוש מהמציאות אבל ביחד הפכנו את זה לאמיתי - אפילו את הההדפס היחודי של הבד ציירנו במיוחד ושלחנו למפעל באיטליה שייצר לנו אותו במיוחד לשמלה".

והיה חשוב לה שזה יהיה הכי אישי שיש: "היה חשוב לי שהשמלה תיהיה יחודית לי, מותאמת אליי ואל האופי שלי, השמלה באמת התעלתה על כל הציפיות שלי". שלוש שמלות סך הכול - הראשונה שמלת גולף עם צעיף וגב פתוח והדפס פרחוני (כי הדרס קוד היה פרחוני!), השנייה נסגרה כמחווה לאמא שהתאהבה בה על הקולב, והשלישית - קלילה וכיפית לאפטר. וכן, אנחנו לגמרי בעד שלוש.

המקום שנבחר היה לא פחות מהצהרה: מוזיאון נחום גוטמן בנווה צדק. "ידענו מההתחלה שאנחנו רוצים להתחתן במקום שאף אחד עוד לא התחתן בו קודם - זה היה הקו המנחה שלנו". החלל האורבני עם האווירה הטוסקנית הפך למגרש משחקים יצירתי - חדרי תערוכות שהוסבו לחללים עם פרפורמנסים, תכשיטי פרחים, ציירת דיוקנאות, עמדת צילום, זמרת אופרה, תערוכת אמנים מהמשפחה, ואפילו חלל מרגש עם סרט הנצחה לאביה של זוהי, כשברקע קולו מספר בדיחה.

הקונספט היה ברור: פרחים. ולקחו אותו עד הסוף - כולל ויז'ן בורד שנשלח לאורחים חודשים מראש כדי שלא יסתבכו עם הדרס קוד. החופה התקיימה על מרפסת המוזיאון, כניסה דרך כל האורחים, ועלייה למעלה כשהם נשארים למטה - תמונות מטורפות וזווית שמאפשרת לראות כל אורח ואורחת ברגע הכי מרגש.

העיצוב הפרחוני היה לב האירוע, עם אינספור פרחים שהפכו את המוזיאון לגן חלומי. גם חלל מיוחד שעיצבה אחותה של זוהי, דרי שכטר, שהפך בהמשך לרחבת ריקודים, הוסיף שכבה אישית נוספת.

ובאפטר? ראיונות מצחיקים עם האורחים השיכורים, הופעת הפתעה של מיכאל סוויסה מהמשפחות, ושולחן מתנות וינטג' שהזוג אסף משווקי פשפשים בארץ ובעולם לאורך האירוסין.

ואם יש מסקנה אחת שזוהי לוקחת מהיום הזה, היא חד משמעית: הפקה ומנהל אירוע. הידיעה שיש מי שמחזיק את החלום ומוציא אותו לפועל, אפשרה לה להיות נוכחת באמת. לשחרר. לצחוק. להתרגש. וזה אולי כל הסיפור כולו - חתונה שהיא לא רק יפה בטירוף ומלאת קונספט, אלא כזו שמרגישה כמו הם. אישית, אמנותית, קצת משוגעת במובן הכי טוב שיש, ובעיקר מלאה באהבה.