חתונה חורפית עם סטייל אישי ושתי שמלות בעיצובה של הכלה

מיכל ורוב אייזנברג הכירו בצורה הכי לא צפויה שיש - באמצע רחוב רוטשילד בתל אביב. כמו שמיכל מספרת: "לפני כ-7 שנים בערך, ברחוב רוטשילד בתל אביב, הוא ביקש הכוונה איך להגיע להבימה ורק אחרי כמה דקות הבנתי שהוא מתחיל איתי." היא בכלל הייתה בטוחה שמדובר בתייר, ולא ממש התרשמה: "חשבתי שהוא בכלל תייר ולא יהודי אז לא לקחתי אותו ברצינות."

הסיפור לא נגמר שם - מפגש נוסף באותו ערב, דייט שכן קרה אבל לא המשיך, ובעיקר… התמדה בלתי רגילה מצד רוב. "במשך חמש שנים הוא היה שולח לי הודעות אחת לכמה חודשים בניסיון להשיג דייט נוסף." ומיכל? לא בדיוק מיהרה לענות: "לפעמים הייתי עונה לו, לפעמים מסננת או שמה בארכיון ואחת לכמה חודשים בודקת האם הוא התייאש (הוא לא. היו מחכות לי שם מלא הודעות)."

ואז הגיע הרגע ששינה הכול - שיחה אקראית עם חברה שגרמה לה לראות אותו אחרת: "מה יש לך הוא נשמע ממש מה שאת מחפשת". באותו ערב היא שלחה הודעה, ומשם כבר לא הייתה דרך חזרה: "כעבור כמעט שנתיים מהדייט הזה - התחתנו."

מיכל כבר ידעה שזה בדרך: "ידעתי שהוא אמור להציע כי דיברנו על זה לפני והוא ביקש את ידי מההורים שלי." היא גם דייקה את הבקשה: "כיוונתי אותו שאני רוצה משהו אינטימי, רק אני והוא בלי קהל של אנשים." אבל כמו הרבה דברים בסיפור שלהם - גם כאן המציאות הוסיפה טוויסט קטן. אחרי חופשה בארה״ב, שבה פגשה את המשפחה שלו, הם חזרו לארץ… ומיכל התחילה לחשוד בכל יציאה: "בכל פעם שנפגשנו חשדתי - שהיום זה קורה".

ההצעה עצמה קרתה במסעדה - ואז הגיע הרגע הקומי: "מה שמצחיק זה שבמקרה דודה שלי ובת דודה שלי היו שם, כשראיתי אותן אמרתי לעצמי אוי ואבוי אם הוא הביא לכאן את המשפחה. בסוף הבנתי שהן היו שם במקרה, וקיבלנו עוד זווית צילום חוץ מהצלם שהוא הביא." 

כשאת מעצבת שמלות - ברור שלא תסתפקי באחת. מיכל לקחה את זה צעד קדימה ועיצבה לעצמה שתי שמלות שונות לחלוטין, שכל אחת מהן הביאה וייב אחר לערב.

השמלה הראשונה הייתה קלאסית ומדויקת: גזרת פרינסס צמודה עם סיומת "מרמייד", אליה הוסיפה כפפות והינומה דרמטית באורך 3.5 מטר עם תחרה עדינה.

לחלק השני של הערב היא כבר עברה למשהו משוחרר יותר: שמלה קלילה, נעימה וכיפית, עם גסקה שמשלבת תחרה - בדיוק מה שצריך כדי לרקוד בלי לחשוב פעמיים.

בהתחלה מיכל בכלל דמיינה משהו אחר לגמרי: "הייתי בכיוון של חתונת צהריים קטנה." אבל רוב כיוון לגדול יותר: "רוב היה בעד חתונת ערב רגילה וגדולה.בגלל העונה (התחתנו בחורף) הבנתי שהויז׳ן שלי פחות מתאים ושכדאי אולם, אבל אם כבר אולם - רציתי משהו בוטיקי ומיוחד."

וככה הם הגיעו למתחם האירועים באסיקו: "כשהגענו לפגישה וראינו את האולם - ידעתי שזה המקום." העיצוב היה לגמרי בסטייל שלה - וינטג׳י, חמים ואינטימי, עם דגש על תאורה נכונה: "ביקשתי בעיצוב שגם התאורה תשמור על הגוונים החמים (ולא לשלב אורות כחולים למשל)." גם השולחנות קיבלו טאץ׳ מדויק עם פרחים בגווני אדום וכתום, ליצירת הרמוניה מושלמת.

מעבר לעיצוב ולסטייל, החוויה עצמה הייתה לא פחות ממושלמת: "מבחינת השירות - הצוות היה מקסים וקשוב והאוכל היה ברמה של מסעדת שף, קיבלנו מלא מחמאות על האוכל." וזה בדיוק מה שכל זוג רוצה לשמוע ביום שאחרי.

הם שילבו פרטים קטנים שעשו הבדל ענק - היין והעוגה שלגמרי גנבו את ההצגה: "מאחר שרוב חובב יין הוא הזמין כמות יינות שיכולה להספיק ל- 3 חתונות… ואני עיצבתי את התוויות לבקבוקים." ועל העוגה? אין מילים: "העוגה של ענבל- וואו! תוספת דקורטיבית מושלמת."

אחרי כל החוויות, מיכל מסכמת בכנות ובקלילות: "היום הזה טס, עושים את המקסימום עד ללילה של לפני ואחר כך - פשוט לשחרר, לזרום ולהנות!" והיא מוסיפה טיפ חשוב במיוחד: "חשובה מאוד הדינמיקה וחיבור לספקים ולכן לא לוותר על פגישה או לפחות בזום." והכי חשוב - לשמור על פרופורציות: "לקחת בחשבון שתמיד דברים משתבשים ולא יוצאים מדויקים - אף אחד לא שם לב לזה. לשחרר."