כששמלת הכלה נקראת על שמך - אי אפשר לצפות לפחות מחתונה בלתי נשכחת.

אסתר סחנו ודניאל יפרח התחילו דווקא במקום שבו אף אחד מהם לא דמיין שתצמח זוגיות. הם היו חברים ממש טובים, כאלה שמכירים אחד את השנייה בלי פילטרים ובלי משחקים, וכשהקשר פתאום קיבל תפנית רומנטית, דווקא החברות הפכה את ההחלטה להתחיל לצאת להרבה יותר רצינית. "היינו חברים  ממש טובים, ברמה שלא אני לא הסתכלתי עליו והוא לא הסתכל עליי, ובאמת בתחילת זוגיות שלנו הייתה ממש השגחה פרטית. עד היום אני מאמינה בזה."

מבחינת אסתר, ברגע שהם כבר חצו את הקו מחברות לזוגיות, לא הייתה ממש אופציה לעשות את זה בחצי כוח. "ידעתי שזה או לנצח או בכלל לא. אין אופציה לחדול באמצע." ודניאל? הוא כנראה החליט לשמור על אלמנט ההפתעה כבר מההתחלה. כשהם התחילו לצאת הוא הבהיר לה: "תקשיבי, לא לשאול אותי על טבעת, אני שלוש שנים מציע". אסתר לקחה אותו ברצינות, לא שאלה, לא לחצה ובעיקר הייתה כל כך בטוחה בקשר שלהם, שהטבעת עצמה הפכה כמעט לפרט שולי.

כשהשניים טסו לדרום איטליה, אסתר הייתה משוכנעת שזה פשוט טיול זוגי. עד כדי כך משוכנעת, שבמהלך החופשה היא אפילו העלתה לקלוז פרנדס סטורי עם ההודעה: "בבקשה לא לשלוח הודעות, לא תהיה הצעה בטיול הזה". ספוילר: הייתה.

לקראת סוף הטיול הם הגיעו לאמלפי, ואסתר, שכל מה שרצתה באותו רגע היה להשיג את התמונה המושלמת מול הבתים הצבעוניים, התחילה להרגיש שדניאל מתנהג קצת מוזר. הוא התרחק עם האופנוע, צילם אותה הרבה מהרגיל, וכשהגיע תורה לצלם אותו היא אפילו ניסתה לשחרר אותו קצת: "למה אתה עומד כל כך כאילו מוזר? תשתחרר". שנייה אחר כך יצאה הטבעת. "אני הייתי בהלם, כי באמת לא ציפיתי לזה, הייתי עם שמלה חומה עם נקודות.  לא ידעתי שזה הולך לקרות."

אבל מסתבר שהטבעת הייתה רק ההפתעה הראשונה של אותו יום. אחרי הבכי, ההתרגשות וה"כן", דניאל שלף עוד פרט קטן שהוא שכח לציין עד אותו רגע: "היי, סגרתי לנו אולם באווניו בתאריך ה-18 לשישי". כן, אסתר חזרה מאיטליה לא רק מאורסת אלא גם עם אולם ותאריך לחתונה. כשהיא פתחה את היומן בארץ, היא גילתה שב-18 ביוני חלה ההילולה של הרבי מליובאוויטש - חיבור שהיה משמעותי עבורה במיוחד. מאותו רגע, גם העובדה שנותרו להם חודשים ספורים לארגונים כבר לא עניינה אותה. "ושם ידעתי שזה כאילו זה התאריך של החתונה שלי, בוודאות, ואין מצב שאני משנה אותו."

גם כשהמציאות מסביב הכניסה לא מעט לחץ בשבוע שלפני האירוע, אסתר נשארה נאמנה לאותה תחושה. "שבוע לפני החתונה שלנו, היה את הטילים האיראנים  ופשוט ידעתי כאילו באמונה שלמה שאם זה התאריך וזה בהילולה של הרבי מליובאוויטש, הכל יהיה בסדר והחתונה תתקיים והכל יהיה טוב."

אם בהצעת הנישואים הצליחו להפתיע את אסתר, בכל מה שקשור לשמלות הכלה שלה - הסיכוי לכך היה כמעט אפסי. עוד לפני המדידה הראשונה היא כבר ידעה כמה לוקים יהיו, אילו גזרות היא רוצה ואפילו איך צריכים להיראות החיבורים הקטנים בין חלקי השמלה. אחרי שביקרה בכמה סטודיואים היא הגיעה לסטודיו של דימיטריוס דליה בעקבות המלצה של דודתה, ושם הרגישה מהר מאוד שמצאה את המקום שבו אפשר להפוך את כל מה שכבר רץ לה בראש למציאות. "דבר ראשון היה לי הכי כיף בעולם, גם כי בסוף את מגיעה למקום שאת מרגישה שמכבדים אותך, גם בנוכחות, גם בנראות, שזה מאוד משמעותי בעיניי."

כבר בפגישה עם סם מהסטודיו אסתר הבהירה שלא מדובר בכלה שבאה רק לעבור בין הקולבים. "רגע, תתיישבי. אני רוצה שתיים וחצי שמלות, יכול להיות שזה נשמע לך קצת מוזר, את תתרגלי לרעיון, אנחנו עושות עיצוב אישי". מכאן התחיל תהליך משותף שכלל מדידות, בחירת בדים והמון דיוקים עד שהסקיצות שהיו לה בראש הפכו לשמלות אמיתיות.

בשמלה הראשונה היא הלכה על סילואט דרמטי במיוחד עם מחוך נמוך יחסית וחצאית בנפחים גדולים מבד טאפט, כשהמטרה הייתה ברורה: לתת לנפח לעשות את כל העבודה ולשמור את שאר האלמנטים נקיים יחסית. גם ממש לפני הסוף היא עוד ביקשה להוסיף. "תקשיבו חברות, אנחנו דוחפות נפח, אבל עוד יותר". התוצאה הייתה שמלת סינדרלה אמיתית, כזאת שהפתיעה גם את המעצבת עצמה.

"דליה המעצבת הראשית של דמיטריוס הייתה בהלם. אמרה לי: "תקשיבי, את פסיכופטית, את לא נורמלית". ופשוט לקחנו והוספנו נפחים מטורפים לשמלה. אני זוכרת שכששמתי את השמלת כלה ביום התארגנות כל הבנות היו בשוק, ואמרו לי "איזה אמיצה את", שפשוט הרשית לעצמך לעשות שמלת סינדרלה."

אבל מאחורי כל הדרמה היה המון דיוק. המחוך קיבל כיווצים עדינים ושונים, הגזרה הודגשה בדיוק במקומות הנכונים והטאפט החזיק את הנפח שאסתר רצתה מלכתחילה. במילים אחרות, היא לא הגיעה לסטודיו כדי לגלות מה מתאים לה - היא הגיעה כדי לבנות את השמלה שכבר דמיינה.

גם הלוק השני נבנה בעיצוב אישי, והפעם הכיוון היה שונה לחלוטין: שמלת קולר עם תחרה משובצת אבנים, מחשוף וגב בגזרות מאוד מסוימות וסיומת בתולת ים ארוכה. מתחת לכל זה הסתתר למעשה בגד גוף, שאפשר לשמלה להשתנות במהלך הערב. בשלב הריקודים הגיעה אחת מעובדות הסטודיו לחתונה, פרמה את החצאית הארוכה והחליפה אותה בחצאית מיני נפוחה שנתפרה כך שתתחבר בצורה מדויקת לאותו בגד גוף. וככה, בלי להחליף את כל הלוק מחדש, השמלה הרומנטית הפכה לגרסה קלילה ומדויקת יותר לרחבה.

עבור אסתר, התוצאה עצמה הייתה רק חלק מהחוויה. דווקא הדרך עם דליה, המעצבת הראשית, ועם צוות דמיטריוס היא זו שנשארה איתה. "הן היו איתי לאורך כל הדרך, שזה היה מדהים. שיש צוות שאיתך שאת מרגישה שאת חלק, את לא מרגישה שאת עוד כלה, את מרגישה שאת הכלה וכל תשומת הלב אלייך, ורוצים שתצאי הכי מרוצה ותהיי גם הכי יפה. הכל היה מושלם, וזה קלע בול גם למה שאני רציתי ודמיינתי וחלמתי."

ואם צריך הוכחה שהעיצוב עשה את שלו, היא הגיעה אחרי החתונה, כשההודעות באינסטגרם התחילו להגיע. "כששואלים אותי עכשיו באינסטגרם מאיפה השמלה, אנחנו רוצים להשכיר אותה - שמלה שהיא בעיצוב אישי שלי שגם תיקרא על שמי בסטודיו. זה מאוד מאוד מרגש."

את האווניו, כאמור, דניאל כבר סגר עוד לפני שאסתר הספיקה להבין שהיא מאורסת, אבל בדיעבד היא מספרת שהבחירה התאימה להם בדיוק. מעבר לנוחות של יום חמישי עבור המשפחה והחברים שהגיעו מהקריות, המקום הצליח לתת להם את הבסיס לאירוע שהם רצו ליצור. ומהר מאוד היה ברור שלא מדובר רק באולם יפה. "סגרנו את האולם של האווניו, שמבחינתי הכל היה מושלם מכל הבחינות, גם האוכל, גם האוכל בבופה שאנשים התלהבו. עד היום אנשים מדברים איתנו על האוכל שהיה בחתונה ברמה הזאת."

גם לעיצוב היה קונספט ברור. המעצבת ענבל יצרה עבורם אווירה של מלון בוטיק אפריקאי שמארח מסיבה שנמשכת כמה ימים - עם תחושה משוחררת, חמה וקצת אחרת מהעיצוב הקלאסי של חתונות. הרעיון לא נשאר רק בפרחים ובריהוט; הוא התחבר למוזיקה, לאוכל ולקצב של הערב כולו. כמו שאסתר מספרת, "כאילו שום דבר באירוע הזה לא היה סתם."

עם כל הדיוק בשמלות, באוכל, בעיצוב ובמוזיקה, אסתר ודניאל ידעו שיש משהו שאי אפשר להזמין מספק או להוסיף בתקציב - האווירה שמביא איתו הזוג עצמו. דניאל, שאוהב אירועים ושם לב לפרטים הקטנים, ואסתר, שהגיעה ליום הזה עם ויז'ן ברור כמעט לכל דבר, רצו קודם כל אירוע שמרגיש כמו חגיגה אמיתית שלהם. "משהו שאני מאמינה בו ואני חושבת שזה מה שהופך אירוע מטוב למצוין, זה האם הזוג בא לחגוג את האהבה שלהם." ובחתונה שלהם, זה כנראה היה כל הסיפור. אחרי חברות שהפכה לזוגיות, תאריך שקיבל מבחינתה משמעות מיוחדת ושמלות שיצאו כמעט אחד לאחד מתוך הראש שלה - הם הגיעו לערב הזה לא כדי לסמן וי על חתונה, אלא באמת ליהנות ממנו.