ממיאמי לישראל, בשביל חתונה אחת מאוד מדויקת
ליאורה גרין ועודד שטיינר חיים כבר חמש וחצי שנים בארצות הברית, אבל כשהגיע הזמן לבחור איפה יתחתנו, מבחינת ליאורה לפחות, התשובה הייתה די ברורה. הם רצו חתונה קטנה ואינטימית בישראל, מוקפים רק במשפחה ובחברים הקרובים, עם אווירה קלאסית ולא מתאמצת. למעשה, המקום כבר היה לה בראש עוד לפני ההצעה. "עוד לפני שעודד הציע לי נישואין אני ידעתי שנתחתן בוילה נונה." משם התחילה חתונה שתוכננה ברובה מעבר לים, בלי מפיקה ועם הרבה אמון בספקים שנבחרו בדרך.
שש שנים, שלוש ערים והצעה אחת בין הגפנים
הסיפור שלהם התחיל דווקא בארץ, הרבה לפני מיאמי, טוסקנה וכל תוכניות החתונה. "אני ועודד הכרנו לפני שש שנים בארץ, אנחנו גרים בארצות הברית כבר חמש וחצי שנים." אחרי כמה שנים משותפות הגיע גם הרגע שליאורה, לדבריה, ממש לא הופתעה ממנו - אבל חיכתה לו מאוד. במאי בשנה שעברה, במהלך חופשה באיטליה, השניים נסעו לשלושה ימים לטוסקנה. עודד תכנן ערב ביקב בסאן ג'ימינג'יאנו, כולל סיור וטעימות פרטיות בלב היקב. ואז, בדיוק בקינוח, הגיע הרגע.
"נסענו לשלושה ימים לטוסקנה, הוא לקח אותי ערב אחד ליקב. שתינו יין מדהים ואכלנו, ובקינוח הוא הציע, וצץ צלם שהתחבא בין הגפנים וצילם הכל! היה מושלם ואינטימי, רק שנינו באמצע ייקב באיטליה." והאם היא חשדה? במקרה הזה עודד כנראה לא היה צריך לעבוד קשה במיוחד על פרצוף ההפתעה. "חד משמעית ידעתי שזה מגיע, התרגשתי כל כך וחיכיתי להצעה והמשפחות שלנו היו מאושרות."
המקום שהיא בחרה עוד לפני הטבעת
אחרי הצעה ביקב בטוסקנה, די מתבקש שגם החתונה תמשיך באותו קו. ליאורה רצתה בתחילה למצוא יקב בארץ שיתאים לחתונה קטנה, אינטימית וקלאסית, אבל לא מצאה מקום שהרגיש מדויק. ואז וילה נונה הופיעה לה באינסטגרם. "לקראת ההצעה, ידעתי שהיא מתקרבת ממש רציתי להתחתן בייקב בארץ, רצינו חתונה קטנה מאוד, אינטימית וקלאסית, רק משפחה וחברים קרובים, אבל לא מצאתי ייקב מתאים. וכשקפץ לי וילה נונה באינסטגרם אני ידעתי שזה המקום."
בביקור הבא שלהם בארץ הם הגיעו לראות את המקום, ולא באמת נזקקו לזמן התלבטות. "הגענו לארץ לביקור והלכנו לראות ובאותו יום כבר היינו מוכנים לסגור. אין שום מקום בארץ שמשתווה לקלאס וליופי ולמשפחתיות של וילה נונה." לתכנון חתונה ממרחק של אלפי קילומטרים יש פוטנציאל להפוך מהר מאוד לכאב ראש, אבל מבחינת ליאורה, דווקא הצוות של המקום הפך את התהליך לפשוט יותר. "זה מתחיל ביחס של הצוות, ובהוגנות ונכונות שלהם. הם נענו לכל בקשה שלי ועשו את המקסימום גם מרחוק כדי להגשים את הוויז'ן שהיה לי."
גם העיצוב נשאר נאמן לקו שהיא דמיינה מההתחלה - אלגנטי, עדין וקלאסי. "רזי שהיא המעצבת שלי, הייתה בדיוק מה שחיפשתי. היא הפכה את הוילה לקלאסית ומושלמת, וכל מי שנכנס פשוט התעלף על העיצוב העדין והקלאסי."
למצוא את השמלה שעובדת בשבילך
כשאת גרה במיאמי, לטוס שוב ושוב לישראל למדידות פשוט לא נשמע כמו התוכנית הכי הגיונית. ליאורה החליטה מראש שאת שמלות הכלה שלה היא מחפשת קרוב לבית. אבל מעבר למראה, היה לה קריטריון אחד שהיה חשוב במיוחד: תמיכה ונוחות. "לי הכי חשוב היה שמלה שתתמוך בי כי יש לי חזה מאוד גדול, שזה בעיה ממש נפוצה שמאוד קשה למצוא שמלה שתתמוך ותהיה נוחה. ומצאתי שמלה מושלמת של מילה נובה, שהייתה עם מחוך מובנה והיא ישבה מושלם!"
דווקא השמלה השנייה דרשה יותר חיפושים. היא הייתה צריכה להיות במחיר הגיוני, יפה, ובעיקר כזו שאפשר באמת לרקוד בה בלי להתעסק איתה כל הערב. לבסוף ליאורה מצאה בסאמפל סייל של Chernaya Bridal House במיאמי שמלה של המעצבת
דימיטריוס דליה, אבל במקום להסתפק במה שמצאה, היא החליטה להתאים אותה בדיוק לעצמה.
"החלטתי לקחת אותה לתופרת ולשנות אותה קצת, הוספתי לה קולאר כדי שיהיה לי עוד תמיכה ותחזיק אותי בריקודים, וסגרתי אותה עד הברך והוספתי בתנה. ויצא מושלם, יותר מימה שדמיינתי." מבחינתה, גם חוויית הקנייה בארצות הברית הייתה חלק מוצלח במיוחד מהתהליך. "הסטודיואים פה במיאמי מהממים, יש יחס מדהים והם עושים הכל שתהיי מרוצה."
הטיפ שלה? לבחור אנשים שאפשר לסמוך עליהם
ליאורה ועודד תכננו את החתונה שלהם מארצות הברית ואפילו ויתרו על מפיקה, החלטה שליאורה הרגישה איתה בנוח בזכות האנשים שבחרו לעבוד איתם. מבחינתה, דווקא הידיעה שלא הכול ביום הזה יקרה בדיוק לפי התוכנית היא הסיבה לבחור ספקים שמרגישים בטוחים ונכונים. "הטיפ הכי גדול שאני יכולה להביא זה לבחור את הספקים שאת מתחברת אליהם, כי ביום החתונה ולפניו תמיד יתפקששו דברים, ולא הכל הולך בדיוק איך שתרצי. כל עוד הצוות שלך טוב ואת סומכת עליהם אין לך מה לדאוג."
והרעיון הקטן שהם לוקחים לכל חתונה
ויש גם טיפ אחד הרבה פחות לוגיסטי והרבה יותר כיפי, שליאורה ועודד כבר הפכו למסורת: מצלמות חד-פעמיות שמחלקים לחברים הקרובים. בלי פוזות מתוכננות ובלי לדעת מה בדיוק צולם עד שמפתחים את התמונות - וכנראה שדווקא בגלל זה, אלה הפריימים שהם הכי אוהבים. "בסוף התמונות יוצאות אותנטיות ומושלמות והן התמונות שהכי כיף להסתכל אחורה ולהזכר ברגעים מושלמים."