היא הייתה בטוחה שנהג המונית עומד לשדוד אותם. בסוף חיכתה לה טבעת

אושר ביטון וסשה שטרית הכירו דרך חברים משותפים, ובאותו שלב אושר ממש לא סימנה אותו בתור בעלה לעתיד. "אם היו אומרים לי לפני כמה שנים שהאדם שהכרתי דרך חברים משותפים יהיה יום אחד בעלי, כנראה שהייתי צוחקת". הם התחילו לדבר, לצחוק ולבלות יחד, ומה שהתחיל כחיבור חברי הפך בהדרגה למשהו אחר לגמרי. על הנייר, הם דווקא מגיעים מעולמות די שונים: סשה צרפתי, אושר ישראלית, ויחד עם זה מגיעים גם אופי, מנטליות ודרך שונה להסתכל על החיים. אלא שבמקום שהפערים ירחיקו ביניהם, החברות שנוצרה קודם אפשרה להם להכיר באמת. "נהיינו קודם כל חברים טובים. סשה הוא לא רק בן הזוג שלי. הוא החבר שלי. הוא האדם שאני רוצה לספר לו הכול." עם הזמן הרגש תפס את המקום שלו, השוני הפך לחלק מהחיבור, והשניים הפכו מחברים טובים לזוג. שנתיים וחצי אחרי תחילת הסיפור, הם כבר נשואים.

כשהשניים טסו לתאילנד, לאושר כבר הייתה תחושה שהצעה יכולה להיות באוויר, אבל דבר אחד גרם לה להוריד חשד: הם טיילו עם הרבה מבני משפחתה והיא הייתה בטוחה שסשה ירצה להציע דווקא בפרטיות. ואז, רגע לפני שיצאו כביכול למסעדה, הוא זרק הוראה מאוד לא אופיינית: “תלבשי משהו יפה, לבן.” החשד אמנם עלה, אבל אז הם נכנסו למונית והנסיעה רק הלכה והתארכה. כשהרכב התחיל להיכנס עמוק לתוך יער, הרומנטיקה הייתה הדבר האחרון שעבר לאושר בראש. “נראה לי נהג המונית רוצה לשדוד אותנו.” היא אמרה לסשה, שבינתיים ידע מצוין מה מחכה להם בקצה הדרך ופשוט צחק.

בסופו של דבר הם הגיעו לחוף יפהפה, ושם כל הפרטים התחברו: הנהג הצמוד, הדרך הארוכה, הבגד הלבן והסודיות של סשה. על החוף חיכתה לה ההצעה שהוא תכנן, והרגע הצליח להפתיע אותה למרות כל החשדות בדרך. "ברגע אחד הבנתי שסשה הצליח להפתיע אותי באמת." מבחינת אושר, ההצעה הייתה מאוד הוא - שקטה, מחושבת ומדויקת. "כי זאת הייתה בדיוק הדרך של סשה להגיד לי, בלי יותר מדי מילים: אני בוחר בך."

כשהגיע הזמן לבחור מקום לחתונה, לסשה כבר היה כיוון ברור מאוד לגבי הסגנון, המקום ואפילו התאריך. בני הזוג עברו בין אולמות, בדקו והתלבטו, אבל מתחם האירועים אמארה היה המקום שאליו התחברו במיוחד. ובמקביל, משהו די משונה המשיך לקרות: בכל מקום שבדקו, 30.7 - יום חמישי מבוקש - היה פנוי, "שמכיר את עולם החתונות יודע כמה קשה למצוא יום חמישי."

אחרי כמה פעמים כבר היה קשה להתעלם מהסימן. "כאילו מישהו למעלה אמר: - זה התאריך שלכם." מספרת אושר. בסופו של דבר גם המקום וגם התאריך התחברו, וההתלבטות נגמרה: "פשוט ידעתי. זה האולם שאני אתחתן בו. זה התאריך שלי. 30.7. התאריך שלנו."

על הבחירה באמארה היא מספרת בהתלהבות גדולה גם אחרי החתונה: "אמארה - אולם אירועים ברמה הכי גבוהה שיש, שירות מקצועי אוכל 10/10". גם לעיצוב הייתה מבחינתה משמעות גדולה, והיא מספרת על רויטל, מעצבת הבית של אמארה, שליוותה אותם לאורך הדרך: "רויטל המהממת שעשתה לנו את העיצוב, דאגה לנו כל פרט פרט שיהיה מדוייק, אם זה פלאפונים ללא הפסקה וזמינות עד השעות הקטנות של הלילה". מבחינתה, התחושה הייתה שיש מי שנמצא שם עד שהפרט האחרון יושב בדיוק במקום.

גם בגזרת השמלות אושר ידעה די מהר מה היא רוצה. לשמלה הראשונה היא הגיעה לדניאלה חג'ג', ולדבריה בכלל לא הייתה התלבטות: "שמלה שגרפה מלא מחמאות, שמלת החלומות שלי!" התהליך עצמו היה לא פחות חשוב מהתוצאה, עם הרבה תקשורת וליווי עד שהשמלה נראתה בדיוק כפי שדמיינה: "שירות מעולה שעות של פלאפונים והגעה למקום שיצא בדיוק מה שחלמתי ויותר."

ללוקים השני והשלישי היא בחרה בעדן אהרון, וגם שם הרגישה שמצאה התאמה מדויקת. "עדן אהרון התותח שלא עזב אותי לשניה. שמלה שתפורה בול עלי!" מבחינתה, שלושת הלוקים היו חלק מאותה חוויה, והסיכום שלה די חד-משמעי: "הכל היה מושלם ובחירות שלא הייתי משנה לרגע!" מי שליווה את אושר וסשה מאחורי המצלמה היה הצלם דור סוויסה, ואושר מספרת שהחוויה איתו הייתה הרבה מעבר לתיעוד של היום. מבחינתה, האנרגיה שהוא הביא איתו, היחס והיכולת לגרום להם להרגיש בנוח היו חלק משמעותי מהחתונה עצמה, "דור לא נח לרגע עד שיצאו התמונות והסירטונים הכי טובים שיש". 

אם בתחילת הדרך אושר אפילו לא דמיינה שסשה יהיה בן הזוג שלה, היום דווקא הדרך שעברו מסבירה מבחינתה למה זה עבד. קודם הגיעה החברות, אחריה הזוגיות, ובתוך כל ההבדלים הם מצאו את המקום המשותף שלהם.

"אם הייתי יכולה לחזור לאותו יום שבו הכרנו ולספר לעצמי מה יקרה בהמשך, אני לא בטוחה שהייתי מאמינה." היא מסכמת. ומהבחור הצרפתי שהכירה דרך חברים, דרך אותה נסיעה חשודה במיוחד ביער בתאילנד ועד לחופה - אושר כבר יודעת איך הסיפור הזה נגמר: "ומכל האנשים בעולם, מכל המקומות, מכל התאריכים, מכל הדרכים שיכולנו לעבור - הייתי בוחרת שוב בו,. ושוב בו, ושוב בו."