גן איטלקי בלב היער: החתונה המטריפה של נועה ואורי

נועה גיל ואורי אלפונטה הכירו הרבה לפני שחשבו שיהפכו לזוג. הם היו בתחילת התיכון, חלק מאותה חבורת חברים גדולה, למדו באותו בית ספר והיו יחד בצופים. אבל באותה תקופה? לגמרי ידידים. "היינו ידידים בלבד, והתחלנו לצאת רק שנתיים אחרי, כשאורי כמעט סיים קורס חובלים, ואני חזרתי משנת שירות בקנדה ובדיוק התגייסתי." מאז הם עברו יחד לא מעט תחנות. שירות הקבע הארוך של אורי, השירות הצבאי של נועה ובהמשך הלימודים שלה באוניברסיטה, תקופת הקורונה ולבסוף גם המעבר לבית המשותף שלהם בתל אביב. 

על השלב הבא הם כבר דיברו, כך שנועה ידעה שהצעה כנראה נמצאת איפשהו באופק. מה שהיא ממש לא ידעה הוא מתי ואיך זה יקרה. החשדות התחילו כשאורי, שבדרך כלל לא אחראי על הפקת ימי הכיף שלהם, הודיע שהפעם הוא מארגן הכול. "אני בדרך כלל זו שמארגנת ויוזמת את ימי הכיף והבילויים הכיפים." נועה כבר התכוננה בהתאם, אבל במקום לוקיישן חשוד במיוחד היא מצאה את עצמה בכינרת, עם מחצלת ושתי שקיות במבה. 

בשלב מסוים היא אפילו השתכנעה סופית שהיום הזה כנראה לא ייגמר בטבעת. "בבוקר אותו יום שישי התאפרתי והתארגנתי וחיכיתי לשמוע לאן נוסעים. בסוף מצאתי את עצמי בחוף ים בכינרת. רגע לפני שנכנסנו למים עוד וידאתי פעם אחרונה עם אורי שכדאי להרטיב את השיער, וכשהוא אמר שכן - כבר שכנעתי את עצמי שאין סיכוי שזה קורה היום."

אבל אורי רק הצליח להוריד אותה מהעקבות. בדרך לארוחת שישי בחיפה, חבר משותף הציע לעצור לקפה בשקיעה ביערות הכרמל. נועה, אחרי יום שלם בכינרת, לא בדיוק הייתה במוד של הצעת נישואין פוטוגנית. "הייתי גמורה אבל ראיתי שאורי בעניין אז זרמתי. רק כשהגענו לאותה תצפית וראיתי את המחצלת עם הפרחים והיין והמצלמה הבנתי שזה קורה. ואני כמובן עם בגד ים רטוב, שיער מבולגן וכפכפי אדידס. ההצעה היתה בתצפית יפיפייה ביערות הכרמל, ממש איפה שהיו הדייטים הראשונים שלנו. ישר אחרי ההצעה נסענו לבית של אורי לארוחת שישי בהפתעה עם שתי המשפחות שלנו שחיכו לנו שם, והיתה הכי מרגשת שיש."

ליום החתונה נועה בחרה בשתי שמלות של המעצבת מור בארי, כשכל אחת מהן נתנה לה משהו אחר לגמרי. השמלה הראשונה הייתה עשויה ממשי פראי בגוון לבן-שמנת ונתפרה במיוחד למידותיה. נועה חיפשה את האיזון הלא תמיד פשוט בין נוכחות כלתית ונסיכתית לבין מראה נקי שלא מרגיש מתאמץ מדי. "היה לי חשוב למצוא שמלה שארגיש בה כלה ושתהיה עם נוכחות נסיכתית, אבל לא ליפול למחוזות הקיטשיות. מאוד אהבתי את הבחירה בצבע שהוא לא לגמרי לבן אלא יותר מיוחד. זו הייתה השמלה הראשונה שמדדתי, ועברתי כמעט בכל סטודיו בתל אביב כדי לחזור אליה, ואני כל כך שמחה על הבחירה."

ללוק השני כבר הייתה לה תמונה די ברורה בראש: שמלה קצרה, ולא אוברול או מכנסיים. גם אותה היא מצאה אצל מור בארי כבר בביקור הראשון. "מדובר בשמלת תחרה קצרצרה, משובצת ומנצנצת עם שרוולים ארוכים וגב יחסית פתוח, שהיה לי הכי נוח בעולם להתחרפן איתה ברחבה, והרגשתי שאני לובשת לוק ממש מיוחד שממש מדבר את הסגנון שלי."

כשנועה ואורי חיפשו מקום לחתונה, הם ידעו שהם רוצים להרגיש כמה שיותר בחוץ. טבע, שמש וירוק הם חלק גדול מהחיים שלהם, ולכן גם החתונה הייתה צריכה להרגיש בהתאם. הבחירה ב -ביער הביאה איתה גם פרט משפחתי מקסים: זה אותו המקום שבו ההורים של נועה התחתנו כמעט 30 שנה קודם לכן. "התחתנו בחתונת שישי צהריים, היה לנו חשוב למצוא מקום בין חיפה לתל אביב, שהטבע יהיה כמה שיותר נוכח בו, אבל לא לגמרי בחוץ כדי שלא נהיה תלויים בחסדי מזג האוויר הישראלי."

המקום נתן להם בדיוק את השילוב שחיפשו: תחושה של אירוע בתוך הטבע, בלי לוותר על הנוחות של מתחם מסודר. "התחושה היא של חתונה קסומה בתוך יער יפיפייה, שמטופח ברמה הכי גבוהה שיש, והוא גם לוקיישן מושלם לצילומים." וגם האוכל קיבל אצלם מקום של כבוד. עמדת הדגים הנאים בקבלת הפנים והסטייקים בעיקרית היו מהדברים שגרמו להם להתאהב במקום מלכתחילה. "הרגשנו שהאוכל ברמת מסעדת ביסטרו מהטובות שאכלנו בהן. ואכן וקיבלנו המון תגובות מדהימות על האוכל, השירות והחוויה באולם." 

מבחינת העיצוב, לנועה היה ויז'ן מאוד ברור: צבעוני, פרוע, אביבי וקצת איטליה, אבל בלי להפוך את תקציב הפרחים לתקציב של חופשה שנתית בטוסקנה. אחרי הצעות מחיר שלא ממש הסתדרו עם המסגרת שהגדירו, היא הגיעה לאדר בני - ושם היה החיבור שחיפשה. במקום לנסות לשלוט בכל פרח ובכל גוון, נועה החליטה לתת למעצבת חופש יצירתי. "ראיתי כמה עבודות שלה, הבנתי שמדובר באומנית פרחים, ואמרתי לה שאני זורמת עם היד והאומנות שלה לאן שבא לה. התוצאה הייתה מעבר לכל דמיון." 

מאחורי כל הצבע, השמש והאווירה הקלילה של אותו שישי הסתתרו שבועות הרבה פחות רגועים. החתונה התקיימה בתקופת המלחמה עם איראן, ובשלב מסוים נועה ואורי כבר נערכו ברצינות לדחייה. היה להם תאריך חלופי, ונועה אפילו התחילה לבדוק ספקים חדשים לאחר שחלק מהספקים המקוריים לא היו זמינים בו. "החתונה כולה היתה בסימן שאלה גדול." ההחלטה הייתה שאם עד יום חמישי המצב לא ישתנה, החתונה תידחה סופית. אלא שביום רביעי בבוקר, ממש רגע לפני שהיו אמורים לוותר על התאריך המקורי, הגיעה הפסקת האש. "הבנו שהחתונה הולכת להתקיים, אחרי שבראש שלנו כבר די הבנו והשלמנו עם זה שזה לא הולך לקרות."

בתוך כל חוסר הוודאות הזה, נועה מספרת שהם ניסו להזכיר לעצמם מה באמת נמצא במרכז. "אין ספק שזו הייתה תקופה מורטת עצבים עם הרבה חוסר ודאות, אבל ניסינו לאורך הדרך לחשוב מחשבות חיוביות, להתרכז בעיקר, באהבה שלנו ובכל האנשים שסובבים אותנו והיו איתנו לאורך התקופה הזו. ואיזה כיף ומזל שהחתונה התקיימה בסוף במועדה המקורי."

נועה ואורי רצו שהאורחים ירגישו לאורך היום שזה האירוע שלהם, ולכן הוסיפו המון פרטים קטנים ואישיים. בקבלת הפנים חיכו מניפות צבעוניות, משקפי שמש ופקקים לעקבים, ובכניסה הוצגו תמונות של זוגות מהשושלת המשפחתית שלהם - מחווה שהצליחה לרגש במיוחד את בני המשפחה המבוגרים. גם מספרי השולחנות קיבלו טאץ' אישי עם תמונות בצבעי מים של מקומות שבהם טיילו בעולם, וברחבה חיכו לאורחים משקפי להבות, מדבקות נצנצים, ממתקי גומי וגלגל סוכריות.

אבל את ההפתעה האמיתית הם שמרו לריקודים. "השוס מבחינתנו היה ברחבה. אורי ידוע בחיבתו לחולצות אווירה צבעוניות. הזמנו 80 חולצות הוואי בכל הצבעים והדוגמאות, וסידרנו על סטנד שהתגלגל לרחבה בשיא הריקודים. האורחים עפו על זה, זה הכניס כל כך הרבה צבעוניות לחתונת שישי, ולא נשארה לנו חולצה אחת למזכרת."

אחרי תקופת תכנון שכללה גם לא מעט חוסר ודאות, הטיפ המרכזי של נועה הוא לבחור את האנשים הנכונים - ואז באמת לתת להם לעשות את העבודה. "לבחור בספקים שיש איתם חיבור טוב ותחושת בטן נעימה, וביום עצמו לשחרר, לזרום ולסמוך עליהם במאה אחוז." וזה נכון מבחינתה לא רק לספקים, אלא גם למי שנמצא סביבכם ביום עצמו. "חשוב מאוד לבחור את המלוות והאנשים הקרובים שיהיו איתך ביום הזה, להקיף את עצמך באנשים האהובים עליך, שישמחו ויתרגשו בשבילך מכל הלב."