ככה נראית חתונה שלוקחת את החלום צעד אחד קדימה

תמר אסולין ואיל זימר הכירו דרך חברה משותפת בדיוק בתקופה שבה כל אחד מהם כבר היה עם הראש בטיול הגדול שאחרי הצבא. תמר, מעצבת פנים, ואיל, שעובד בתחום ההייטק, בכלל תכננו לצאת כל אחד למסע שלו, אבל מהר מאוד התברר שהתזמון פחות מעניין מהחיבור שנוצר ביניהם. "החלטנו שכל אחד יטוס בנפרד, אבל מהר מאוד הבנו שאנחנו לא רוצים להיפרד, ומאז אנחנו ביחד כבר שבע שנים." מאותו רגע הם המשיכו יחד, גם אם גיאוגרפית לפעמים היו רחוקים, והקשר שנולד רגע לפני שכל אחד מהם יצא לדרך משלו הפך לשבע שנים של זוגיות ולבסוף לסוף שבוע אחד בלתי נשכח ביוון.

תמר כבר הרגישה שהצעת נישואים נמצאת איפשהו באופק, אבל איל הצליח לשמור לעצמו לפחות פרט אחד חשוב: מתי ואיפה זה יקרה. וזה קרה דווקא בפריז, במקום הכי רחוק מהתסריט שתמר תמיד דמיינה לעצמה. "איל הפתיע אותי באמצע הלובר בפריז. תמיד אמרתי לו שאם הוא יציע, אני רוצה שזה יהיה רק שנינו, ובסוף זה קרה באמצע פריז מול המון אנשים. הכי לא מה שתכננתי, אבל לא הייתי משנה את זה. זו הייתה אחת החוויות הכי מרגשות שחוויתי."

עוד לפני שבחרו אולם, שמלה או פרחים, תמר ואיל ידעו דבר אחד: אם תהיה להם האפשרות, הם יתחתנו ביוון. הם רצו אירוע יחסית אינטימי, אבל כזה שלא ירגיש קטן או מצומצם, ובעיקר כזה שלא ייגמר אחרי כמה שעות. "רצינו חתונה אינטימית יחסית, אבל בלי להתפשר על שום דבר. היה לנו חשוב ליצור חוויה שלמה ולא רק ערב אחד, אלא סוף שבוע שלם עם האנשים שאנחנו הכי אוהבים." כדי להרים חתונה כזאת הם בחרו בחברת ההפקות - Overseas, שליוותה אותם לאורך יותר משנה. מבחינתם, לא היה מדובר רק בחברת הפקה שמנהלת לוגיסטיקה מעבר לים, אלא בגורם שהיה שם לאורך כל הדרך, "הם חשבו על כל פרט, היו זמינים לכל שאלה, ונתנו לנו תחושה שיש על מי לסמוך."

סוף השבוע כולו התקיים בריביירה של אתונה והתחיל בדיוק כמו שתמר ואיל רצו - בלי לחץ של "הנה מתחילה החתונה", אלא עם ערב ראשון שכולו היכרות, אוכל, מוזיקה ואווירה. "בערב הראשון הייתה טברנה יוונית במלון עם להקה חיה, אוכל, ריקודים, כדי שכולם יכירו, ישתחררו וייכנסו לאווירה."

ביום השני הגיע הרגע המרכזי, ב־resort Island, לוקיישן שיושב על צוק מול הים וכמעט לא דרש שכנוע. "לוקיישן מטורף על צוק מול הים שהרגיש לנו כמו תפאורה של סרט. מהרגע הראשון שראינו אותו ידענו שזה המקום." הנוף, הים והאווירה של הריביירה היו חלק בלתי נפרד מהעיצוב ומהבחירות שנעשו בהמשך, ובמקום לנסות להתחרות בלוקיישן, הם בחרו לתת לו להיות הכוכב.

ביום ראשון של אותו שבוע הכול כבר היה מוכן. השמלות נאספו, חודשים של תכנונים הסתיימו, ושבע מזוודות עמדו ליד הדלת לקראת הטיסה למחרת. אלא שאז הגיע סבב המלחמה עם איראן, והתרחיש הכי רחוק מהדמיון שלהם הפך פתאום למציאות אפשרית. "ישבנו בבית מול החדשות, עם כל המזוודות ליד הדלת, ולא ידענו אם בכלל נצליח לטוס לחתונה שלנו. אני לא הפסקתי לבכות. הרגשתי שדווקא עכשיו, אחרי יותר משנה של תכנונים, הגיע התור שלנו לקבל את ה”מכה”."

הם ניסו לשמור על אופטימיות, אבל בשלב הזה אף אחד לא באמת ידע אם האורחים יגיעו, אם הם עצמם יצליחו לטוס ואם כל מה שתוכנן במשך שנה יקרה בכלל. "ואז, כמעט כמו נס, תוך פחות מ־12 שעות הכול השתנה. הטיסות חזרו, הצלחנו לטוס וכל האורחים הגיעו. במבט לאחור אנחנו מרגישים שכל מה שקרה רק חיזק את הכל. כולם הגיעו בהתרגשות גדולה יותר, ואנחנו הסתכלנו על כל רגע אחרת. שום דבר כבר לא היה מובן מאליו."

גם בטקס עצמו תמר ואיל רצו להישאר נאמנים לאופי שלהם. מי שניהל את החופה היה גיסו של איל, והקו היה ברור: אישי, מצחיק במידה, מרגש ולא ארוך מדי. "את החופה שלנו ניהל גיסו של איל. היה חשוב לנו שהטקס יהיה אישי, כזה שמרגיש באמת שלנו, משהו. מיוחד ושונה." במהלך הטקס הם הקריאו ברכות שכתבו זה לזו, וזה היה מבחינתם הרגע שאליו כל סוף השבוע הוביל.

גם החופה עצמה נשארה מאוד נקייה, כמעט נטולת קישוטים. במקום פרחים, אחד האלמנטים המרכזיים היה דווקא הבד, תמר מצאה בד וינטג': "בד וינטג’ בעבודת יד מלפני שנים, ניקינו אותו, לקחנו אותו לתופרת. והוא הפך לאחד הפריטים הכי יחודיים שהיו. זה חד משמעית פריט שיעבור אצלנו מדור לדור."

כשמדובר בלוקים, לתמר היה ברור מאוד לאן היא רוצה להגיע. השמלה הראשונה נבנתה יחד עם המעצבת מרגוט, בקו נקי ועל־זמני. "ידעתי בדיוק איך אני רוצה להיראות. היה לי חשוב ליצור שמלה קלאסית ועל־זמנית, כזאת שגם בעוד הרבה שנים ארגיש שהיא יפה ולא טרנדית. שילבנו הינומה ארוכה ופרח במותן שהוסיפו לה בדיוק את הטוויסט שרציתי."

אחד הפריטים שמשך הכי הרבה תשומת לב היה בכלל הזר - או יותר נכון, תיק שהוא זר. "תמיד חלמתי על זר שהוא בעצם תיק, ובסוף הצלחתי להגשים גם את הרעיון הזה עם המעצבת פרחים המטורפת שלנו. זה הפך לאחד הפריטים הכי מיוחדים בלוק שלי, ולאורך כל הערב לא הפסקתי לקבל עליו מחמאות."

למסיבה עברה תמר ללוק קליל יותר של Souvenir, כזה שמתאים לריקודים וליוון, בלי לוותר על האלגנטיות. "רציתי משהו קליל יותר למסיבה, שיתאים לאווירה של יוון בלי עקבים, נוח לריקודים, אבל עדיין אלגנטי." והשמלה של ערב הטברנה הייתה סיפור בפני עצמו. דווקא בגלל שכל האורחים הגיעו בלבן, תמר רצתה משהו שירגיש שונה. "רציתי משהו שלא ירגיש כמו עוד שמלה לבנה. יחד עם סאטיה מעצבת ישראלית, תכננו ועיצבנו שמלה מבד קרושה עתיק שהוזמן במיוחד מפריז. עברנו תהליך ארוך של מדידות, בחירת בדים ודיוקים קטנים עד שהגענו בדיוק למה שדמיינתי. הפנינים בגב היו מבחינתי הפרט שהשלים את כל המראה."

האוכל היה חלק משמעותי מהחוויה, במיוחד כי מבחינת תמר ואיל, מי שטס עד יוון צריך להרגיש שהוא באמת ביוון. "היה לנו חשוב לתת לאורחים חוויה יוונית אמיתית, אבל ברמה גבוהה. בערב הראשון קיימנו ערב טברנה עם מנות מקומיות שמוגשות למרכז השולחן, בדיוק כמו שנהוג ביוון. רצינו שאנשים ירגישו שהם הגיעו לחופשה ולא רק לעוד אירוע." ביום החתונה החוויה הקולינרית המשיכה והתגובות מהאורחים הוכיחו להם שההשקעה במקום הזה הייתה נכונה. "לאורך כל סוף השבוע לא הפסקנו לקבל מחמאות על האוכל ועל השפע, וזה היה אחד הדברים שהכי היה חשוב לנו."

גם מבחינת עיצוב, המטרה הייתה לא להתחרות בים ובצוק אלא להשלים אותם. הקו שנבחר היה רומנטי, נקי ואלגנטי, עם צבעים עמוקים והרבה אור נרות. "המקום של החתונה הוא מקום כל כך יפה בפני עצמו, שלא הרגשנו צורך להעמיס. הוספנו סידורי שולחן בגווני בורדו, לבן וירוק, יחד עם הרבה נרות, כדי ליצור אווירה חמימה ורומנטית. היה לי חשוב לתת לנוף לדבר, ולא להעמיס בפרטים מיותרים." התוצאה הייתה מאוד מדויקת לסגנון של תמר: הרבה מחשבה מאחורי הקלעים, אבל מראה סופי שלא מרגיש מתאמץ.

העובדה שתמר היא מעצבת פנים הפכה את המיתוג והפרטים הקטנים לפרויקט אישי בפני עצמו. היא לא הסתפקה בבחירת פלטת צבעים או לוגו, אלא עיצבה את השפה כולה. "היה לי חשוב שכל פרט יהיה מדויק, ולא הייתי מוכנה להתפשר על שום דבר." זה התחיל בכלל באתר לחתונה, שהיה פרויקט משותף שלה ושל איל. "עבדנו עליו ימים. הוא מתכנת ואני מעצבת, ככה שזה היה שילוב מושלם." 

משם השפה העיצובית המשיכה לכל פרט אפשרי - לוגו, שילוט ומתנות לאורחים. "עיצבתי את כל הגרפיקה של החתונה בעצמי. מהלוגו, לשילוט, והמתנות לאורחים. הכנו תיקים, כובעים, מטפחות, צמידים ועוד פריטים קטנים. הכל הזמנתי מספקים שונים שבחרתי בקפידה. היה לי חשוב שכל דבר יהיה גם יפה וגם שימושי, כזה שהאורחים באמת ימשיכו להשתמש בו אחרי החתונה." מבחינתה, דווקא הפרטים הקטנים האלה גרמו לאורחים להרגיש שהם לא רק הגיעו לחתונה, אלא ממש מתארחים אצלם במשך סוף שבוע שלם. "אני חושבת שזה גם מה שהפך את סוף השבוע הזה לכל כך מיוחד. במשך שלושה ימים כולם היו יחד וזו בדיוק הייתה החוויה שחלמנו ליצור."

אחרי יותר משנה של תכנונים, חתונת יעד, דרמה של הרגע האחרון ושלושה ימים שבהם הכול סוף סוף התחבר, לתמר ואיל יש בעיקר מסר אחד: לא לפחד להפוך את האירוע למשהו שבאמת מרגיש שלכם. "לעוף על עצמם. לחלום בגדול, ליהנות מהדרך ולהשקיע פחות במה שאנשים יחשבו ויותר במה שבאמת עושה לכם טוב."

אבל מבחינתם, אפילו יותר מהעיצוב, השמלות והלוקיישן, מה שבאמת קובע איך האירוע ירגיש הוא הזוג עצמו. "האנרגיה שלכם היא זו שקובעת את האווירה של האירוע. אם אתם תהיו רגועים, שמחים ותיהנו מכל רגע, גם האורחים ירגישו את זה."