מדליקה בטירוף: חתונה שמטפטפת קריאייטיב

שפה עיצובית שוברת שגרה, קריאייטיב גיאוני ושתי חופות מרגשות ביום אחד: כשהכרנו את יערה אייש (35) ואדיר פטל (31) גילינו כי אין מדובר בעוד זוג רגיל, אלא כזה שניגש בשיא הרצינות (ויחד עם זאת, באי רצינות מוחלטת) למטלת ארגון החתונה שלהם. התוצאה תגרום לכם להתגלגל מצחוק. 

מערכת היחסים בין יערה ואדיר התגלגלה לכיוון הרומנטי אחרי שהם הכירו בטוויטר, מה שלהגדרתה הוא "טינדר לאנשים שלא באמת מנסים להכיר בו". "הוא התעניין במשהו שכתבתי ואז גילינו שאנחנו גרים שני מטר אחד מהשני והשאר היסטוריה. כאילו, באמת היסטוריה, כי זה קרה לפני שלוש שנים ומי זוכר בכלל", מתלוצצת אייש. 

אל רגע הצעת הנישואים, שהתרחש בטיימינג הנכון עבורם, הגיע פטל כשהוא מגייס את מלוא הרומנטיות שלו, "היינו במונית והוא אמר 'טוב, אם זה ממש חשוב לך אז בואי נעשה חתונה', הנהג אפילו לא הגיב, מוזר. נתנו לו 5 כוכבים בכל זאת כי לא היה לנו נעים". 

בפרק זמן קצר התחתנו שלושת האחים לבית משפחת פטל, כאשר החתונה של יערה ואדיר הייתה האחרונה ברצף, "היינו החתונה השלישית בחצי שנה, אחרי שתי חתונות מדהימות של אחים של אדיר. אח אחד הציע כמה חודשים לפני אדיר, ואח אחר הציע כמה חודשים אחריו, אז איכשהו יצא ששלושת האחים התחתנו תוך חצי שנה, מה שכמובן לא גרר שום מתיחויות וכעסים ואף אחד לא רב עם אף אחד אחר", מספרת אייש בציניות מוחלטת. עם זאת, דבר טוב בהחלט יצא מכך, "הרגשנו חופשיים לתכנן את החתונה בסגנון שונה כי כבר היינו מאוד בתוך העולם של החתונות, וכשאתה בתוך עולם מסוים אז יותר קל לדמיין מה היית רוצה לעשות אחרת".

"שנינו עובדים בניהול סושיאל מדיה, אז הדבר הראשון שעשינו בארגון החתונה היה לפתוח עמוד אינסטגרם ייעודי לחתונה. בהתחלה העלינו סטוריז מכל התהליך של ההכנות - התגובות שקיבלנו על ההזמנות והבחירה של השירים לקבלת הפנים. על ההזמנות לחתונה כתבנו את שם המשתמש של החתונה ומי שהתעניין יכל לעקוב. העלינו גם סטוריז מהחתונה עצמה - התמונות שבהן תויגנו צורפו, וכשקיבלנו את התמונות מהצלמים גם הן עלו לשם. עכשיו כשהחתונה נגמרה נשאר לנו אלבום מגניב ומגוון שאנחנו יכולים לחזור אליו מתי שנרצה  - כן, יצא שהפכנו לזוגות האלה שיש להם חשבון אינסטגרם משותף".

"גם ה"סייב דה דייט", ההזמנות לחתונה וסידורי הישיבה היו מגניבים, כשאדיר היה אחראי על הקופי שלהם והוא כתב את זה בצורה מאוד מצחיקה שהייתה ממש 'אנחנו'. הצלחנו להימלט ממעצבי הזמנות שבטח היו אומרים לנו ש'זה לא נהוג', בזכות כך שחברה שלי הייתה אחראית על השפה הגרפית ועל העיצובים עצמם וזרמה עם הרצונות שלי, מה שמסביר את כל הורוד השמח הזה".

"בסידורי הישיבה חיפשנו משהו שונה, כי שנינו שונאים את התהליך של להגיע לאולם ואז להתיישב ולהרגיש מחויב למקום שהושיבו אותך בו, אז הלכנו על אירוע קוקטייל - אין סידורי ישיבה והשולחנות מפוזרים בגדלים וגבהים שונים, וכל אחד יושב איפה שהוא רוצה. אין הגשה לשולחן ויש מנות בעמדות ההגשה לכל אורך האירוע. זה לא מתאים לכולם, אבל מהפידבקים שקיבלנו עד עכשיו נראה שאנשים אהבו את זה שהם היו משוחררים לעשות מה שבא להם ולדבר עם מי שבא להם. בקיצור הרעיון ליצור סידורי-לא-הושבה נולד מכך שהיינו צריכים לבשר על כך לאורחים שלנו".

"שנינו לא רצינו חופה דתית, אבל כן היה לנו חשוב לכבד את המשפחות שלנו. אז עשינו 2 חופות - כי מסתבר שכאשר ממש לא רוצים משהו, עושים אותו פעמיים. החופה הראשונה הייתה חופה דתית, אינטימית, שבהזמנה הוגדרה כחופה 'למי שזה הקטע שלו'. היא נערכה בשקיעה בשעה מוקדמת יותר מהשעה שכל האורחים הוזמנו והגיעו אליה רק המשפחות המצומצמות ומי שזה באמת הקטע שלו. בחופה הזאת הקראתי קטע שכתבתי לאמא שלי, הדס ז"ל, שנהרגה בטיול של מלכת המדבר לפני שנתיים וחצי. השירים שבחרנו לקבלת הפנים היו שירי ארץ ישראל הישנה כמו שאימא אהבה, וזה גרם לנו להרגיש שהיא שם איתנו".

"בקבלת הפנים, שנערכה אחרי שבירת הכוס של החופה הראשונה, הסתובבנו בין האורחים שהתחילו להגיע. בשלב הזה אדיר לקח מהצלם את המצלמה והתחיל לצלם תמונות. אחרי שסיימנו התחילה החופה המרכזית, טקס שאנחנו הנחנו. זה כמובן היה כיף גדול ומרגש בטירוף. נכנסנו כשאני עם שמלה ורודה (השמלה שניה) ואדיר הוריד את הג'קט ונשאר עם הווסט והוסיף עניבה ורודה. החתונה התקיימה ב 4 ביולי, שזה יום העצמאות של ארצות הברית, אז חשבנו שזו הזדמנות מצויינת לציין את יום העצמאות שלנו. למעשה, כתבנו טקס הדלקת משואות, וכל משואה סיפרה עלינו, על פן בחיינו. את המשואות עלו להקריא החברים והאחים, והם היו מצחיקים ומרגשים. אחרי המשואות ישר רצנו לרקוד ולא ירדנו מהרחבה כל הערב". 

"אחד היתרונות ב"בית - חלל לאירועים אורבניים" זה שהוא בית! כשרקדנו בפנים הכול היה ממוזג, נעים, מרוהט, חמים ומחבק, ובחצר, כמו בבית (אם אתה גר מחוץ לתל אביב) - יש אזור עם דשא ויש אזור מרוצף, אפשר לשבת סביב שולחן קטן ואפשר לשבת בצל העצים. הילדים יכולים לרוץ ולהנות בזמן שההורים כל הזמן רואים אותם ונהנים גם הם. עוד יתרון ב"בית" זה שהמקום לא דורש עיצוב. הכול היה כל כך מדויק ועדין והצמחייה הטבעית שיוותה ממש תחושה ביתית ונעימה".