"שלא תעיזי להתאהב": הכלה שהתעלמה מכל סימני האזהרה

הסיפור הבא מוכר לרובכן, לב שבור שמתאושש וחושש להיפתח שוב, בחור חדש ומסקרן, והדילמה הגדולה שמרחפת מעליהם - האם לתת צ'אנס נוסף לאהבה? לאחר שחוותה שברון לב כואב, דני כהן (26) החליטה להתעלם מסימן האזהרה הבולט שריחף מעל הבחור החדש שהכירה. היא ניגשה אל הקשר החדש בהיסוס ומצאה שזה בדיוק ההפך ממה שהיא ציפתה.

הכול נראה ורוד כאשר דני בחרה לעבור מהצפון לתל-אביב בעקבות בן זוגה, אבל הפרידה המצערת שהתרחשה תקופה קצרה לאחר מכן, טלטלה את עולמה והיא מצאה את עצמה לבד בעיר הגדולה, רחוקה ממשפחתה וחבריה שבצפון. "באותה התקופה התחלתי את לימודיי בתואר לחינוך מיוחד, ולא הייתה ברירה אלא לחזור למלצר. קיבלתי הודעה ממנהל מסעדה שאגיע לראיון עבודה. כשהגיע היום המיוחל, חשבתי לעצמי מה אני צריכה את זה, וכבר עמדתי לכתוב הודעה שתודה על הנכונות אבל אני לא בעניין". 

בהחלטה שבדיעבד היא מברכת עליה, החליטה דני ללכת לראיון ("בידיעה שאגיע, אחייך ואהיה נחמדה ומקסימום אגיד להם יום למחרת שאני לא בעניין"). כשנכנסה אל המסעדה, הבינה בזה הרגע שהכול הפך למסובך הרבה יותר, שכן את עמדת הבר אייש ברמן חתיך שעמד ושקשק קוקטיילים להנאתו. היא נמשכה אליו אבל באותה נשימה לא רצתה להכנס לסאגה רומנטית שוב, "אמרתי לעצמי - שלא תעיזי להתקרב".

בסבלנות ובאהבה אינסופית, הצליח אגי להתגבר על החומות שהיא בנתה סביבה אחרי הקשר הקודם. מול שקיעה מדהימה בסנטוריני, הוא הציע לה את ליבו, אחרי חמישה חודשי זוגיות. "היינו בטיול משותף עם חברים שלנו. ביום לפני סוף החופשה, שלושתם שיגעו אותי, ואמרו שאנחנו חייבים ללכת לראות שקיעה. חברה שלי אמרה לי להתלבש יפה כי משם נצא כבר לעיר, ואני לא חשדתי בכלום. עצרנו במתחם של כנסיה מהממת שצופה על הים, וחברה שלי ביקשה שנעמוד בכדי שתוכל לצלם אותנו. פתאום טל ירד על הברכיים והוציא את הטבעת, ואז הבנתי הכול, והתרגשתי עד דמעות". 

"אני גדלתי בקיבוץ, ואני זקוקה למרחבים ולחופש, ככה שלפעמים העיר הולכת וסוגרת עליי, וטל אוהב לחיות את החיים עד הקצה. היה לי חשוב ככלה לא לאבד את זה, ולקחת את היום הזה ברוגע ובכיף, וזה ניכר בכל חלק מהיום שהיה לי. טל רגוע מטבעו, אז זה פשוט הרגיש כמו אושר טהור, נקי מלחץ ודרמה. רצינו שהחתונה שלנו תשקף אותנו כאנשים, ולא להתמסר לטרנדים. רצינו חתונה צעירה וכיפית תחת כיפת השמיים, עם מוזיקה טובה, אלכוהול שווה ואנשים שאנחנו אוהבים". 

"אבא של טל נפטר לפני 10 שנים לאחר מאבק בסרטן ולצערנו לא זכה להיות בחתונה, בעלה של דודה שלי האהובה נפטר בפתאומיות, ודוד שלי נפטר גם הוא לאחר מאבק ארוך ועיקש מסרטן. היה לנו חשוב לזכור את כל האנשים האהובים עלינו שלצערנו לא איתנו, והכנתי פינה DIY לזכרם של אלו שלא נמצאים איתנו. היו שם נרות, ושמות על לבבות עץ של כל היקרים שלנו. אני חושבת שהרבה פעמים כזוג קל לנו לראות רק את עצמנו, כי זה היום שלנו, אבל הקרובים שלנו התרגשו עד דמעות מהמחווה, עמדו וצילמו את הפינה. 

"בהיותי סטודנטית לחינוך מיוחד, היה לי חשוב שהמתנה לאורחים תיהיה חלק מתרומה חברתית. לכן פניתי ל'מתנות קטנות' בסימן חברתי, שכל התוצרים שלהם נעשים ע"י אנשים פגועי נפש וההכנסות עוברות לשיקומם תחת "שיקום אחר". בנוסף, הכנתי פתקים חמודים שהונחו על צלחות האורחים, להזכיר להם לספור את הרגעים, ולא את הקלוריות".

"היו לי שתי שמלות כלה, שתיהן של ליז מרטינז. כשחיפשתי שמלה, רציתי להרגיש מיוחדת, וכילדה שמעולם לא הייתה לובשת תחפושות של פיות בפורים, מדדתי את השמלה הראשונה והרגשתי כמו נסיכה שאף פעם לא הייתי. השמלה הראשונה הייתה שמלת מחוך שריצדו בה מעין פייטים עדינים, והיו לה מעין שיפולי נוצות דקיקות מאזור האגן מטה. השרוולים היו רכים ונופלים, והחלק התחתון שלה עסק במשחקי שקיפויות בין ורדרד סמוק ללבן. השמלה השנייה הייתה קלילה יותר ומעט סקסית, עם עיטורי פרחים באזור הטורסו, גב פתוח, וחלק שקפקף למטה, כי רציתי להדגיש את הגוף שעבדתי בשבילו כל-כך קשה לקראת החתונה". 

"כשראיתי את טל צועד לכיווני בחופה כל ההתרגשות והדמעות התפרצו. הייתי הכי קלילה כל היום, ובכלל לא קלטתי את גודל המעמד. פתאום כשהוא צעד לכיווני לצלילי השיר של עידן רייכל "אהבה כזאת" והכל נעלם מסביב, ראיתי רק אותו, ונזכרתי למה בכלל כולנו כאן. זה היה רגע מרגש כשאת יודעת שהלב שלך לגמרי במקום הנכון".