מחוף הרצליה עד כרתים: הדוגמנית עפה על שתי החתונות שלה

למרות שהדוגמנית ובעלת מותג הכובעים, קטיה לוין, מכירה מספיק אנשים כדי לסגור חתונה של אלף איש, היא החליטה שמתאימה לה חתונה קטנה. ליתר דיוק, שתי חתונות קטנות, אחת בהרצליה ואחת ביוון. זה הסיפור שמאחורי שתי החתונות של קטיה ובן בדוסי. 

החבר המשותף ששידך בין קטיה ובן בזמן סגרי הקורונה מכחיש שעשה זאת, אבל זה לא משנה, "זה עבד לו", כמו שקטיה אומרת. ויותר חשוב - זה עבד להם. הדייטים באותה תקופה לא כל כך רחוקה נראו אחרת עבור זוגות רבים, והיו גם יתרונות. "הדייטים שלנו היו על הדשא מול הים כי הכל היה סגור. היו המון שיחות ותחושת פשטות של פעם. אחרי 8 חודשים עברנו לגור יחד", היא משתפת אותנו.

הגיחה הראשונה ליוון שנזכיר היתה בכלל מיני-מון שתוכנן לחברים של קטיה שבדיוק התחתנו. קטיה שמכירה את מיקונוס היטב חשבה שארגנה הכל מ-א' ועד ת', ולא חשדה שמתחת לאף שלה מתוכננת לה הפתעה. הכל התחיל בעיכוב בהזמנה של שולחן למסעדה אליה הם היו אמורים להגיע. "האמת היא שיצא טוב, כי רציתי להספיק לעשות דברים. כשהגענו לקבלה במלון, הם ביקשו להראות לי את הוילה שלנו. לא הבנתי מה הם רוצים ממני, ולא חשדתי. בקיצור, הגענו לחוף ואז נפל לי האסימון: ראיתי שביל ארוך ויפה, מלא בנרות פרחים ושטיחים שמובילים להצעה. כמובן שאמרתי לו כן", נזכרת קטיה.

כאן הסיפור שלנו מתחלק לשניים, שני סיפור חתונה, ונתחיל בחתונה בהרצליה. החתונה הראשונה היתה החתונה בה נערכה חופה כדת משה וישראל. לוקיישן החתונה היה חוף גזיבו בהרצליה והוזמנו אליה המשפחות ומספר מצומצם של חברים. "שנינו אנשי ים ובן מאוד רצה שנתחתן מול הים גם בארץ, ולכן הגזיבו היה אופציה מושלמת עבורנו".

שמלת הכלה שלבשה קטיה היתה מבית מעצב שמלות הכלה ויוי בלאיש. "השמלה הראשונה היתה שמלה שעבדנו עליה יותר מחצי שנה. המלך והאומן הגדול ויוי בלאיש פשוט יצר עליי את יצירת האומנות הכי מדויקת ומושלמת שיכולתי לבקש, והכל כי נתתי לו יד חופשית".

הצילומים התבצעו בשוק הפשפשים. "מצד אחד רציתי זיכרונות ותמונות ומצד שני לא רציתי שזה יהיה כלתי מדי ומוגזם. לכן, זרמנו עם הרוח, הצלמים הבינו את הראש שלי, ובכל זאת, מכיוון שאני דוגמנית, ידעתי להדריך את בן ואת עצמי כדי  שזה יהיה קליל ומהיר", מספרת קטיה. אחרי טקס החופה המרגש והארוחה, הזוג והאורחים רקדו עד לשעת הסגירה. 

החתונה השנייה, שנמשכה ארבעה ימים, כללה 150 מוזמנים שהגיעו בלבוש לבן כיאה לחגיגה יוונית. הכל התחיל בשישי עם הגעת האורחים מהארץ. בערב שלמוחרת הגעת האורחים התחילו החגיגות: "ערכנו בערב חופה חברית, בלי רב. אחד מהחברים הטובים שלנו חיתן והנחה של האירוע. אחר כך, ארבעה חברים בירכו אותנו בחופה. עברנו לארוחת ערב לאור השקיעה, ואז החלה מסיבת חתונה מטורפת ואפטר פארטי שנמשך עד שבע בבוקר". בהחלט משוגע. בואו נגיד שאחרי זה, החזרה ארצה היתה קשוחה.