הומור, רגש ואנרגיות שיא: בחתונה הזאת היה הכל

את העובדה שעמית פרטוק שחקנית קולטים מהרגע הראשון שרואים את עמית – האנרגיות ושמחת החיים בולטים במיוחד כשהיא מספרת לנו על החתונה והתמונות לגמרי משלימות את הכל. היא מספרת לנו על החתונה עם בן הזוג אלון ספוז'ניקוב ומתחילה כמובן בהומור: "אנחנו ביחד יותר מדי זמן, כבר 6 וחצי שנים- זו כבר תקופת זמן שאין לך מושג מה לקנות לו ליום הולדת ובסופו של דבר את קונה לו דברים שחסרים לכם בבית... כמו חלב או נורה 14 וואט".

אז נחזור רגע לסיפור ההכרות: "הכרנו בנמל אשדוד- שני מאבטחים עם ריח של זיעה ובגדים לא מחמיאים. הפעם הראשונה שנפגשנו הייתה כששיבצו אותנו יחד בשער מקביל ופשוט לא הפסקנו לצחוק. האנרגיה שלנו פשוט התמזגה לכדי אחת בדקה וחצי וככה העברנו שעתיים שלמות בשמירה לילית משותפת. מאז כבר תיאמנו משמרות משותפות, דיברנו הרבה והיינו חברים טובים. אז שהצעתי לו ללכת לסרט- רק אני והוא. הוא לא הבין מאיפה נפלתי עליו כי שלושה חודשים הוא זורק רמזים ואני עושה את עצמי לא מבינה. פשוט רציתי להכיר כמו שצריך וכשאני באמת ארצה מישהו אני אפעל. וככה עשיתי – פעלתי. אז הזמנתי אותו לסרט והוא שאל 'אני ואת?' עניתי לו 'אתה מפחד שאני אנשך אותך?' ומאז אנחנו ביחד. דייט של 2 חברים טובים-  לא שיחקתי אותה עדינה, הוא לא שיחק אותה גבר".

ואז ההצעה הגיעה וגם היא הייתה מלאת הומור: "נסענו יחד לחופשה בצפון עם בנות זוג חברות שלי. היינו במעיין מהמם, מחצלת, פירות, כל הדברים המוכרים. אני ממש אוהבת להנדס את הפריים שאני רואה – אז יצא שאני בחרתי איפה הוא יציע לי לא במודע. הזזתי את המחצלת שלנו שתהיה בול בנקודה אל מול השקיעה ואז הצעתי שנעמוד על הצוק הקטן שהיה שם ונעשה תמונות (והוא קיבל את כל התנאים הטובים האלה!) כרע ברך ושאל בעיניים בורקות וברך רועדת 'עמית פרטוק, התינשאי לי?' ואני ברוך האלגנטי שלי הגבתי 'ברור מה אתה מפגר?' ומשם רק עצבים עד החופה!"

התכנונים לחתונה החלו ומציאת שמלת הכלה היה לא פשוט עבור עמית: "סיפור השמלה לא היה קל עבורי. עמדתי מול מלא מחסומים שלי, נורא הביך אותי כל עניין השמלה, לא חלמתי על הרגע הזה בגדול- שאהיה כלה. נורא הביך אותי להגיד מה אני אוהבת כי לא באמת הבנתי מה אני אוהבת. לא הצלחתי לדמיין את עצמי בתוך הבד הלבן הזה מתהלכת כמו נסיכה. דחיתי את זה כמעט הרגע האחרון".

"פחדתי לשנוא את עצמי עד מוות, פחדתי להגיד שיש שמלה שאני אוהבת, פחדתי לחשוב שיש משהו שיהיה יפה לי, פחדתי שיחשבו שאני חושבת שיש משהו שיהיה יפה לי. לא הצלחתי להכיל את העובדה שאני כלה, בסטודיו הראשון שהלכתי הייתי בהלם, לא הצלחתי לתקשר והיה גם בכי ולא מצאתי שמלה, לא הצלחתי לחבר את הראש שלי לגוף הזה שלובש עכשיו שמלה לבנה. יצאתי משם, בכיתי את חיי אמא שלי הרגיעה אותי אמרה שברגע שאני אמצא אני ארגיש את זה ויהיה בסדר".

"אחר כך מצאתי באינסטגרם סגנון שלראשונה אהבתי, הראתי לאמא שלי ואמרתי לה פעם ראשונה 'את זה אני אוהבת' והיא אמרה לי ״אני מבינה עכשיו, את רוצה להיות פוקהונטס״ ואמרתי לה כן כן! פוקהונטס. וסופסוף היה כיוון וסופסוף היו בי רגשות לבד לבן. לאחר מכן, הגעתי לחזן צוקרמן ביפו, מדדתי שמלה ראשונה היא הייתה יפה ובאמת בסגנון שרציתי אבל זה לא היה 'זה'. עדי הביאה לי עוד שמלה ואמרה תוך כדי שהיא מלבישה אותי שהיא חושבת שיכול להיות שזה פחות יתאים בגלל הגזרה שלה ואני לגמרי הסכמתי. יצאתי מהתא הלבשה בידיעה שעוד שניה אני חוזרת לשם. אבל אז עמדתי מול המראה, עדי ואמא שלי מסתכלות עליי ואני מסתכלת עליי וכולם בהלם. היה שקט קצר, מבטים קצרים ופתאום היה ״ואוו״ משותף אחד. לא ציפינו, לא אני. לא עדי ולא אמא וזה היה פשוט זה!"

"הרגשתי שזאת אני. מעבר לזה שאצל עדי והילה אין פודיום לבן בסטודיו שזה גרם לי אוטומטית להתאהב במקום. הרגשתי שאני לא מתחפשת, הרגשתי שזה לא דמות בהצגה, הרגשתי שזו אני – עמית פרטוק בשמלת כלה. ואין הקלה גדולה יותר מלמצוא את השמלת כלה שלך. השמלה הייתה צמודה, כמו תכשיט על הגוף, כולה עשויה תחרה, עדינה ופוקהונטסית כזאת. עדי הייתה פשוט מדהימה, אני כל כך שמחה שהגעתי אליהן לסטודיו, עטפו אותי בכזאת אהבה.  הרגשתי יפה, אבל באמת יפה. על אמת יפה.”

"החלטנו להתחתן דרך צהר. לא הכרתי את הגוף הזה לפני כן. ידעתי רק דבר אחד בחיי וזה רבנות כי לזה גדלתי. הבן זוג שלי הכיר לי את צהר, היה לנו תהליך מדהים איתם. תהליך נעים ונוח מאוד. היינו בפגישה עם בחורה בשם הדס, היא הייתה מצחיקה ומקסימה והיה ממש כיף ומיוחד. כשנפגשנו עם הרב - שהוא רב ותיק של המשפחה של אלון, זו הפעם הראשונה שנפל לי האסימון שאני מתחתנת! בפגישה איתו הוא התחיל לתאר את הטקס עצמו- אלון נכנס ואז ככה וככה ואז אני וככה וככה ופתאום התחלתי לבכות. אמאלה אני אישה! זה אמיתי!"

"אני שחקנית ויש מסורת אצל בוגרי בתי ספר למשחק שלכל חתונה החברים לכיתה מכינים נאמבר עם שיר שהם כתבו על הזוג. זו אמורה להיות הפתעה אבל כולם יודעים על זה ולא מדברים על זה, לא היה לי כוח לשחק את המשחק הזה כי רציתי שהם יעשו את הנאמבר באמצע הסלואו שלנו כדי שלא נרקוד שעה שם מובכים. אז אמרתי להם 01:56 של השיר אתם מתפרצים לרחבה ועושים את הנאמבר. הם הפציצו עם שיר מהמם שהם כתבו על הלחן של ״קאקדילה״ כי הבן זוג שלי רוסי וזה היה מתבקש, היה מצחיק ומרגש והרגשתי באמת שכולם שם רוצים לשמוח את השמחה שלי. אמיתי מהלב".

לסיכום, עמית חולקת איתנו טיפ לכלות העתידיות: "קודם כל אל תצאו מהרחבת ריקודים! זה כל האירוע, זה מה שהופך חתונה למטורפת. כולם באים לחגוג לך ולבן זוג שלך- תהיו שם, תקבלו את השמחה שהם באו להעניק לכם. תרקדי, עופי ברחבה ואל תדפקי חשבון- תזיעי את חייך ותאצילי סמכות על חבר שיהיה אחראי מפיות ויבוא כל כמה זמן לבצע את תפקידו – טפיחות קלות עושות את העבודה. טיפ נוסף! תקנו נעליים נוחות ושמלה נוחה. כי די! - היופי לא הכי חשוב. מבטיחה שאפשר גם להיות יפה תוך כדי שנוח לך. את גם תראי בתמונות שהחיוך שלך יהיה הרבה יותר רחב ואותנטי"