סיפור ההיכרות של סתו גרופר ואסף אראל הוא שונה, מיוחד, ואפילו מצחיק. נתחיל בעובדה שבמשך שבע שנים הם גרו באותו הרחוב, אחד מול השניה, ופעם אחת אפילו ישבו באותה קופת החולים וחיכו בתור וכבר אז סתו שלפה את הנייד שלה, צילמה את אסף וכתבה לחברתה: "הוא ממש חתיך, האם זה הבחור שהאת עובדת אצלו?" אז כן, זה הבחור המדובר, אסף הוא חלק מקבוצת לה שוק שלהם מספר מסעדות בתל אביב: "שבע שנים שאנחנו שכנים, אני רואה אותו יוצא מהבית, יושבת אצלו במסעדות".
לפני כשנתיים וחצי, אסף עבר דירה מהרחוב המשותף, רצה הגורל ובדיוק חודשיים אחרי, הם סוף סוף נפגשו, אז הפגישה הראשונה הייתה קצת מוזרה, סתו וחברתה (כן זאת עם ההודעה) ישבו באחת המסעדות של אסף, ישבו והתווכחו, אסף הגיע והתיישב איתן, אבל הן היו עסוקות בלריב, וסתו שהיתה בדיוק אחרי פרידה מתארת את הערב במילה אחת: "ערב מוחרוד". הערב המשיך וסתו החליטה להתעקש לקבל את מספר הטלפון של אסף: "שלחתי לו באותו הרגע הודעה. הגעתי מחוץ לבית שלו, בלילה, הוא ירד, ופשוט התחלנו ללכת. לא היה לנו מושג לאן. הגענו לים, ישבנו שם, ובדרך חזרה אפילו עצרנו בקבר של אריק אינשטיין... ערב הזייתי מאד זה היה". ומכל הסיפור הזה בסופו של דבר נולד סיפור אהבה: "חודש אחרי, עברנו לגור יחד. למעשה, החזרתי אותו לגור ברחוב שעזב בדיוק חודשיים לפני".
לסתו היו שלוש שמלות כלה, השנייה והשלישית היו של המעצבת
ליז מרטינז: "הייתי אצל כמה מעצבות, וליז הייתה האחרונה שהגעתי אליה. משהו בליז ובבנות בסטודיו שלה ישר גרם לי להרגיש בבית, סטודיו בגובה העיניים, נטול פוזה. ליז אמנית. בכל שמלה יש סיפור. הרגשתי שהיא ציירה עליי את השמלות שלה. יש המון עדינות ועוצמה בעבודות שלה. רציתי שמלות בלי מחוך, ולליז היו כמה אופציות מהממות. היה לי נעים ונוח בשמלות שלה והתאהבתי בהן ממבט ראשון, אני זוכרת שראיתי את השמלה עם הכוכבים מרחוק, וישר ידעתי שזו השמלה שארקוד איתה, היה בה משהו שלא ראיתי בשום שמלת כלה אף פעם".
ועכשיו לחתונה עצמה, מדובר בהגשמת חלום של לא מעט זוגות ישראלים- חתונה בלוקיישן היסטרי בטוסקנה: "נפגשנו עם מפיקות מקומיות בזום, הן הראו לנו מקום בשם Borgo di pietraffita, התאהבנו, וסגרנו אותו. למעשה סגרנו מקום, מפיקות וספקים בלי לראות או לפגוש אף אחד מהם במציאות. הפעם הראשונה שראינו את המקום היה יומיים לפני החתונה והמציאות עלתה על כל דימיון, הוא היה אפילו הרבה יותר יפה מהתמונות. המקום סיפק לנו בול את מה שחלמנו עליו. הוא היה כפרי, ביתי, לא הייתה תחושה מלוקקת של ׳מלון׳ חדש. הוא שידר משהו יותר קרוב, אותנטי, פשוט ופראי". אנחנו ניתן לתמונות לדבר בעד עצמן.
