לא כל החתנים עשויים מאותו חומר מצ'ואיסיטי וקשוח מהסוג שאף פעם לא הזיל דמעה בחייו. אולם האם הדרך הגברית והמיושנת בשיטת ה'לשמור הכל בבטן' היא אכן הטובה והנכונה? התשובה היא לא, הכירו את החתנים החדשים שאינם מתביישים ברגשותיהם ומצליחים להישאר מספיק גבריים, גם כאשר הדמעות זולגות מעצמן.
למישהו יש טישו? החתן שמתפרק במעמד החופה (צילום: shutterstock)
הדופק שלי החל לזנק
נדיר (29), חתן טרי שעמד מתחת לחופה לפני כשלושה חודשים, מסביר על ההתרגשות הגדולה שליוותה אותו במהלך יום החתונה. "זה התחיל בבוקר מאוד מרגש של יום החתונה, נשארתי לבד בבית עם פרפרים בבטן והתרגשות בשיאה. החברים הקרובים הגיעו להעביר איתי את השעות הראשונות של הבוקר, רקדנו, שמחנו והנחנו תפילין, מה שהגביר עוד יותר מפלס ההתרגשות והטוהר של אותו יום".
לדבריו, ההתרגשות הגדולה ביום החתונה הכתה בו ברגע שנכנס לאולם האירועים, "כשהגענו לאולם, בחרנו ב'אפקט ההפתעה', כלומר נשארנו בחדר החתן והכלה ולא יצאנו להסתובב בין האורחים, השהות שלי בחדר גרמה לי להתרגש יותר ובשנייה שמנהל האירוע ביקש מאתנו לצאת, הדופק שלי החל לזנק".
"ראיתי את ההורים שלי שחיכו לי בחוץ ועוד לפני שהתחלתי לצעוד לחופה, הברז נפתח והתחלתי לדמוע. פסענו לקראת החופה, ראיתי את כל האנשים שהגיעו והצטמררתי בכל הגוף, כל מבט שהצטלב עם חבר או בן משפחה גרם לי להתרגש יותר.
"בשנייה שאשתי המדהימה נכנסה לשביל, הדמעות פשוט החלו לזלוג שוב, בין אם רציתי או לא, ללא מעצורים. כיסיתי לה את ההינומה וצעדנו יחד לחופה. אני לא יכול לתאר את ההתרגשות העילאית והאנרגיות שהיו שם באוויר. כשעמדתי מול כולם, ניסיתי להיות מאופק, אך לאחר שבירת הכוס הדמעות חזרו וגם אישתי התרגשה יחד איתי", מסביר נדיר.
כי מי אמר שרק לכלה מותר להתרגש רגע לפני החופה? (צילום: shutterstock)
התקף חרדה רגע לפני החופה
אייל (28), שם בדוי, שהתחתן לפני כשנה וחצי מספר על התרגשות יוצאת דופן שכבר החלה ביום שלפני החתונה, "הרגשתי ממש מוזר, התחילה לכאוב לי הבטן כאבים חזקים שלא נתקלתי בהם בעבר, תיארתי לעצמי שהם יעברו ולא ייחסתי לזה חשיבות. בבוקר שלמחרת ככל שהטקס התקרב, כאבי הבטן החריפו, הייתי בסטרס ובקושי נשמתי, הרגשתי שאני לא יכול לעמוד על הרגליים".
הוא מסביר כי "ברגע האמת בו קראו לנו לצאת לחופה, הבנתי שאני חייב להתאפס על עצמי. לקחתי כדור נגד כאבים, שתיתי מים ורק לאחר טקס החופה הרגשתי שהכל השתחרר ושאני חוזר לעצמי".
אני ממש מתרגש, בבקשה תביני (צילום: shutterstock)
אלירן (29), שהתחתן לפני כשבועיים מסביר על תחושותיו ביום החתונה, "במהלך כל התקופה עד לאותו יום, לא הרגשתי סוג של לחץ או התרגשות. ישנתי בבית הורי וקמתי עם תחושה של התרגשות, אמרתי לאשתי שאני רוצה להתנתק מכל גורם חיצוני מפריע ולהשתדל ליהנות מהיום הזה. רק כשהצלם הגיע, התחלתי להרגיש קצת מוזר".
אלירן מחדד כי ברגע שהוא הגיע לאולם, ההתרגשות יצאה מכלל פרופורציות, "השתלטה עלי סוג של אופוריה ולחץ חיובי, השתדלתי לחייך כל הזמן וניסיתי להוריד את הלחץ. רגע לפני שיצאנו לחופה התחלתי לעשות תרגילי ידיים, לקפוץ באוויר ולבצע נשימות. בשנייה בה הורדתי לאשתי את ההינומה, הרגשתי שאני לא בהאזנה, לא ממש הבנתי מה קורה סביבי והלב שלי כמעט התפוצץ מרוב התרגשות. זלגה לי דמעה ואפילו שתיים, זה היה מאוד מרגש, התרגשות שאף פעם לא חוויתי, הרגשתי שהידיים רועדות לי. רק לאחר ששברתי את הכוס בכל הכוח, הרגשתי אנחת רווחה ושאני יכול לחזור לעצמי".
גדלים על מיתוסים גבריים
ובכן, מדוע הקביעה לפיה גברים שבוכים מצטיירים כחלשים הפכה לדבר מוסכם שבחברה? רועי סמנה, פסיכולוג קליני, מסביר כי "למרות ההתקדמות של החברה הישראלית אשר מעודדת חופש מגדרי, גברים עדיין מוגבלים במנעד הרגשי והצר שלהם. אם הם רוצים להרגיש שייכים, הבעת רגשות מיוחדים כמו בכי או שמחה קיצונית לא נתפשת כהתנהגות גברית".
זוכר את רמבו? עכשיו הגיע תורך (צילום: shutterstock)
עוד מסביר סמנה, כי חלק מהמאפיינים הישראלים בחברה שלנו הביאו אותנו לחשוב באופן מקובע, "החברה המיליטריסטית בישראל שמחנכת אותך בגיל 18 להתגייס, להיות קשוח ולא מחובר לרגשות, מן הסתם מחלחלת לחיינו. ברמה החברתית התרגלנו לגדול על כל מיני מיתוסים גבריים ורמבואים שלא מביעים רגשות וכך גם ממשיכים להנחיל זאת לילדינו. אולם אפשר להגיד שהמגמה הזו נחלשת עם השנים אך זה עדיין לא מספיק".
ובכן, שואלים את עצמכם אם מותר או אסור לבכות? סמנה מסביר כי "סיטואציה של חתונה, תמיד מציפה את כולם בהמון רגשות, החתן והכלה מגיעים לחופה עם מטענים רגשיים לאחר שהשקיעו, תכננו ונתנו המון מעצמם עד לאותו רגע מותח זה. אם חושבים על זה, מדובר בתגובה מאוד טבעית, אתה מגיע לקצה המסלול אחרי שרצת חודשים וכאמור תגובה של בכי היא לגיטימית וטבעית".
