הכתובה

אם אתם מתחתנים ברבנות, אתם ודאי יודעים כי הכתובה היא הרבה יותר מסתם חתיכת נייר, מדובר במסמך הניתן לכלה לפני הנישואים. נהוג להגיש את הכתובה לכלה במהלך החופה, כאשר בני הזוג יכולים להחליט אם היא תיקרא במלואה, או שייקראו רק חלקים ממנה, בארמית או בתרגום עברי, ואם יצוין סכום הכתובה. המטרה המקורית של מסמך הלכתי זה הוא להגן על זכויותיה של האישה. הכתובה היא למעשה התחייבות של הבעל לאישה, לכבד אותה ולפרנס אותה ומטרתה להגן על האישה במקרה של גירושים או התאלמנות.

הרבה יותר מסתם חתיכת נייר (צילום אילוסטרציה: דודי בר סלע)

ערך הכתובה

הכתובה היא למעשה שטר חוב כלכלי ומהווה הסכם לכל דבר. הכתובה מונה את חובות הבעל לרעייתו הטרייה, בהם לכבדה ולהוקירה, לדאוג לכלכלתה, לספק את בגדיה ולקיים עמה חיי אישות. בכתובה נקובים שלושה סכומים - עיקר הכתובה, נדוניה ותוספת כתובה. עיקר הכתובה הוא סכום קבוע של מאתיים זוז לנישואין ראשונים ומאה זוז לנישואין שניים, שסכומם בשקלים הוא כמה שקלים בודדים. נדוניית האישה כוללת ממון, ביגוד וחפצים של האישה ובכתובה הבעל מתחייב כי יוחזרו אליה במקרה של מיתה או גירושין.

ההערכה הגסה היא שערך הנדוניה הוא 2,500 שקל ויש המגדילים את ערכה פי עשרה ואף פי עשרים. תוספת הכתובה היא החלק השלישי, וזו למעשה תוספת שתכליתה להגביר את מחויבות החתן. מקובל לכתוב סכום של כמה עשרות אלפי שקלים, בדרך כלל בכפולות של המספר 18, למשל: 18 אלף שקל, 36 אלף שקל וכן הלאה - ולהצמידו למדד.

תוקף משפטי

חשוב לזכור כי הכתובה, על הסכומים הנכללים בה, היא מסמך בעל תוקף, כאשר במקרה של גירושין הן הכתובה והן הסכום המופיע בה יעמדו למבחן משפטי ותעלינה שאלות באשר לגובה הסכום, ההצמדה למדד מאז נחתמה הכתובה ועוד. ישנה אפשרות להימנע מכתיבת הסכום המפורש בכתובה ולא להקריאו בחופה ולהסתפק באמירה שסכום הכתובה הינו "סך מסוים".  

במהלך החופה, הרב מקריא את הכתובה או נותן לאחד האורחים לעשות זאת. כאמור, בני הזוג יכולים להחליט אם הכתובה תיקרא במלואה והאם ציין בפני קהל החוגגים את הסכום שנכתב בכתובה. ישנם זוגות שמחליטים להוסיף לכתובה טקסט אישי משלהם. עם זאת, לא ניתן להשמיט חלקים מהכתובה.