המעצבים ששינו קריירה והפכו לסיפור הצלחה מהדהד

להכנס לעולם עיצוב האופנה זה לא דבר פשוט, לעלות על הגל ולהפוך לסיפור הצלחה זה כבר סיפור אחר. לכן אנשים רבים חוששים ללכת אחרי רחשי ליבם ולפתוח את הסטודיו הנחשק שהם תמיד חלמו עליו. המעצבים הותיקים שלנו מבטיחים – סיפורי ההצלחה האמתיים לא קורים לאנשים שהולכים עם הזרם ומקשיבים למגוון הדעות, אלא לאלו שיוצאים מחוץ לקופסא ומאמינים שהם יצליחו. בואו להכיר את הסיפורים המרגשים של המעצבים שהלכו עם האמת שלהם והפכו לסיפור הצלחה, וקבלו את מנת ההשראה שלכם להיום.

כולנו מכירים את מעצבת שמלות הכלה גליה להב שברזומה העשיר שלה יש כבר כמה וכמה הצלחות, ביניהם פתיחת בוטיקים ברחבי העולם שמשתרעים בין טוקיו ללוס אנג'לס, והצלחה בקרב הסלביות הכי מפורסמות בביצה העולמית. מה שלא כולם יודעים על הטאלנטית זה שהיא התחילה את דרכה כמורה לאומנות ומלאכה בבית ספר יסודי באשדוד, " עזבתי את ההוראה כיוון שתמיד רציתי לעסוק באופנה ומגיל צעיר כבר תפרתי לעצמי חליפות ובגדי ערב", משתפת אותנו להב.

איך קמים בבוקר בהיר אחד ומחליטים ללכת בעקבות החלום ולעשות סיבוב פרסה בתחום המקצועי? להב מספרת שההחלטה לא הייתה רגעית מפני שהתשוקה לאופנה בערה בה מאז ומתמיד, "אין נקודת מפנה חד-משמעית. מהרגע שנכנסתי לתחום העיצוב והבנתי שאני רוצה לעצב ובגדול, להתמיד בתפירה עילית וכל המשתמע מכך, התחלתי לעצב את העיצובים שחלמתי עליהם- בלבן". 

לעזוב קריירה בטוחה שכוללת משכורת חודשית הישר לעובר ושב בשביל קריירה עצמאית נתפסת כסיכון, על כך ללהב יש תשובה ברורה ונחרצת, "אין דבר כזה בטוח. בעיני זה באמת רק ההרגשה שאנחנו גדלים איתה. במקרה שלי קיבלתי אומץ רב מבעלי שדחף אותי להגשים את עצמי", היא מספרת ומוסיפה, "תמיד היה קיים החשש שלא יאהבו או לא יקבלו אבל תמיד יש מי שאוהב ומפרגן. ברגע שמבטלים את הפחד, רואים את הדברים בבהירות".

המעצבת גלית רוביניק נחשבת לאחת מהמעצבות המבוקשות במדינה, אבל גם היא ממש כמו הקולגה להב רצתה לחנך את דור העתיד לפני שפרצה לתחום השמלות, "כשהתחלתי להיות מורה הייתי מאוד צעירה, זה קרה ממש אחרי הצבא. החזון שלי היה ללמד את דור העתיד של המעצבים. אבל משהו בתפקיד ההוראה לא התחבר כל-כך עם הרצון ליצור ולא הרגשתי שמיציתי את עצמי שם", היא מספרת על השתלשלות האירועים שהביאה אותה לתחומה. 

רוביניק הבינה שמה שבאמת יעשה לה טוב בלב הוא לעזוב את הגיר והלוח, להיפרד מתלמידיה ולפתוח את הסטודיו שהיא תמיד רצתה, מה שגרם ללא מעט הרמות גבה, "החלטתי שאני רוצה לעצב שמלות כלה, אז קניתי שתי מכונות תפירה תעשייתיות, באותו יום המוכר אמר לי שהם ילכו לפח אחרי חודשיים, ומה תגידי? הם עדיין אצלי בסטודיו", היא מספרת בנוסטלגיה.

"אני זוכר את היום הזה שהוזמנתי לתצוגת אופנה ואז יצאתי משם עם עיניים בוהקות", מספר המעצב יעקב דוק על הרגע המכונן בו החליט לעזוב את קריירת ההייטק הנוצצת שלו על מנת לעצב שמלות כלה. דוק התחיל את הקריירה שלו בעולם שהוא כולו מספרים ורציונליות ושלא ממש מקדש את האומנות אבל מהר מאוד נשבה בקסם היצירה, "תמיד הרגשתי שיש בי את התחום היצירתי שלא בא לידי ביטוי אבל הייתי בחור מאוד דתי ועשיתי 'וי' לכל מה שציפו ממני, פתאום באיזשהו שלב בחיים הרגשתי שאני לא רוצה שהחיים שלי יעברו בלספק רצונות של אחרים אלא את רצונותיי, אז החלטתי לעשות מה שאני אוהב", הוא מספר.

לפי דוק, הקריירה בהייטק נתנה לו פרספקטיבה רחבה יותר על עולם העיצוב והיא הייתה נוכחת בדגמים הראשוניים שלו, "בתחילת הדרך שלי העיצובים שלי היו ארכיטקטיים ורציונליים יותר. הגזרות היו מורכבות אבל עם הזמן זה התעדן והפך ליותר אומנותי. הניסיון שלי בעולם ההייטק הקנה לי מניפה רחבה יותר של יכולות עיצוביות", הוא מוסיף.

לפעמים אנחנו בטוחים שבחרנו בתחום שמספק אותנו ומשקף את היכולות והכישורים שלנו, אבל ככל שהשנים עוברות אנחנו מבינים שאולי זו לא הייתה הבחירה הכי נכונה, כך גם אצל המעצבת טלי דוד פינטו שעשתה הסבה לעיצוב שמלות לאחר 15 שנים בהם התהדרה בטייטל של מעצבת פנים, "תמיד אהבתי את תחום העיצוב והאומנות, כשהייתי קטנה החלטתי שאני רוצה להגשים לאנשים את החלומות שלהם בכך שאבנה להם בית יפה. הלכתי ללמוד עיצוב פנים וזה מה שעשיתי במשך 15 שנים. ככל שהתבגרתי, עשיתי הרבה חושבים על ההחלטה שלי והבנתי שזה לא באמת מה שעושה אותי מאושרת והגיע הזמן לעשות שינוי מקצועי כי אחר כך זה יהיה מאוחר מדי".

על אף העבודה הבטוחה, הרזומה שצברה כמעצבת פנים וגם הגיל דוד פינטו החליטה להגשים את חלומה ולא ממש הקשיבה למי שאמר לה אחרת, "כשהחלטתי על לימודי עיצוב אופנה לא שמעתי לאף אחד, נרשמתי ללימודים ורק אז הודעתי לכולם". על הקושי בשינוי קריירה בגיל מאוחר היא מספרת, "יש קושי כי את בעלת משפחה, והמון אנשים חושבים שאת לא נורמלית, נדירים האנשים שאמרו לי שחיזקו אותי".

נדמה כי המעצבים כבר עברו לשלב הבא בחייהם, עם זאת עדיין נשארו בהם זיכרונות מקריירת העבר שעדיין שבים ופוקדים אותם. "התלמידים שלי כבר גדלו ואני אפילו עובדת בצמוד לאחד מהם. שרון סבר, מעצב הבית שלנו, שעובד לצדי בשמונה השנים האחרונות היה התלמיד שלי. מעבר לכך, אני שמחה על הדרך שעשיתי ואני לא מסתכלת לאחור", משתפת להב.

גם רוביניק זכתה לסגירת מעגל עם הקריירה הקודמת שלה כאשר פגשה את תלמידותיה בנסיבות קצת שונות, "היו לי תלמידות שהגיעו אליי לעצב את שמלת הכלה שלהן, זה ממש מרגש לתפור שמלה לתלמידה שלמדת אותה", היא מספרת. אם שואלים את דוד פינטו התפקיד שלה בתור מעצבת פנים נתן לה את כל הכלים כדי להפוך למעצבת שמלות הכלה שהיא היום, "מעצב נשאר מעצב בנשמתו, הוא מבין בצבעים והרמוניה והוא יודע לקרוא לקוח, ולהבין את הצרכים שלו וזה לא באמת משנה אם זה חדר או שמלה", היא מספרת.