ישנם דברים שנחשבים לקונצנזוס בכל מקום על פני כדור הארץ,
טקס חתונה למשל, תמיד ייחשב לרגע מרגש, חגיגי, המציג סטטוס זוגי חדש. לעומת זאת, קיימים מנהגים שונים בתרבויות המגוונות בארץ ובעולם. כשזה מגיע למיקומה של טבעת הנישואים, הקצב מאצבע ליד מתחלף בקצב מסחרר.
העיגול האינסופי לאהבתכם (צילום: sutterstock)
בישראל
לפי המסורת היהודית,
החתן מקדש את הכלה בטבעת שהוא עונד לאצבעה ומעניק לה אותה במתנה. המנחה לכלה יכולה להיות גם מטבע, גביע או כל חפץ אחר בעל ערך, אך במקרה של הכלות הישראליות, ניתן לקבוע בביטחון מלא כי טבעת מרשימה תעשה את העבודה.
בנוסף, נהוג להגיע למעמד החופה 'נקי כפיים', כלומר ללא טבעות בכלל, אם החלטתם ליישם את המונח עד הסוף, רצוי להגיע בדרכים ישרות ונאמנות לתחילת הקשר המחייב. בישראל נהוג לענוד את טבעת הנישואין על האצבע המורה של היד הימנית ובסיום הטקס נוהגים להעבירה לקמיצה ביד השמאלית. הכלה מושיטה את האצבע המורה לעבר החתן בהצבעה, דבר המסמל את בחירתה והסכמתה. בניגוד לאישה, הענקת הטבעת לחתן אינה מוזכרת כמנהג בהלכה. מעוניינים לחסוך ולא יודעים היכן?
טבעת אירוסין
את טבעת האירוסין נהוג לשים על הקמיצה (זאת שליד הזרת) של יד שמאל. כמובן שזהו רק מנהג ואין הכרח הלכתי כלשהו, כך שניתן לשים את הטבעת איפה שנוח.
עורק האהבה
במדינות נוספות ברחבי הגלובוס נוהגים קצת אחרת. בארצות הברית, אוסטרליה, מקסיקו, ברזיל, אירלנד, קנדה, איראן, סלובניה צרפת ומדינות נוספות באירופה, המסורת פונה בעיקר לנשים, ומייעדת לענוד את טבעות האירוסין והנישואים על הקמיצה ביד השמאלית. המנהג לקוח מימי האימפריה הרומית על פיה נהגו הרומאים לענוד טבעות נישואים על יד שמאל, מתוך האמונה שמאצבע זו מתחיל 'עורק האהבה' המוביל בצורה ישירה אל הלב.
בתת היבשת הרחוקה הודו, הבחירה היא דווקא בצד הימני. הנשים והגברים עונדים את הטבעת הנישואים בצורה זהה ביד הימנית. הכלה ההודית שונה בנוף מהכלות העולמיות, היא עונדת ביום חתונתה תכשיטי זהב בכל מקום אפשרי בגוף. ריבוי הזהב מסמל את כוחה ועושרה של המשפחה המוסרת את הכלה לידי החתן. בנוסף הזהב משויך לאלת השפע לקשמי, אשר גופה מוזהב.
לפי ההלכה הטבעת לחתן היא אקסטרא (צילום: sutterstock)
ימנית או שמאלית?
בסין, החתן והכלה נוהגים לענוד את טבעותיהם בידיים נגדיות זה לזו. הכלה עונדת את טבעת הנישואים ביד הימנית ואילו החתן עונד אותה בידו השמאלית. מקורו של מנהג זה, מגיע מהמסורת הסינית על פיה האישה הסינית אחראית על תחומי הבית והמשפחה, ולכן עליה לענוד את הטבעת על ידה החזקה, כמי שנחשבת לבעלת ההשפעה. גם בסקנדינביה הנשים זוכות בפרס המשולש ועונדות: טבעת אירוסין, טבעת נישואים וטבעת אימהות, אותה הן מקבלות עם לידת הילד הראשון.
גרמניה, ספרד, פולין, רוסיה, יוון, צ'ילה וקולומביה, הן מדינות נוספות המצטרפות למסורת היד הימנית. ככל הנראה המנהג משויך לנוצרים אורתודוקסים ואנשי מזרח אירופה, הנוהגים כך. ובקרב הגברים המוסלמים ניתן לענוד טבעות מכל סוג מתכת פרט לזהב, ללא חשיבות לאצבע או היד עליה מונחת הטבעת.