יותר מההורים, שרוצים לראות את הצאצא שלהם מתחתן ומביא לעולם ילדים, הצאצא רוצה לחיות בזוג ולהפוך בבוא היום להורה בעצמו. אז האם הוא ראוי שישפטו אותו על כך שאיננו מצליח? במקום להאשים את הצעירים בפזיזות והתנערות מאחריות, אולי כדאי לשנות גישה ולהבין שהזמן עובד רק לטובתם.
הלחץ סוגר עליהם. בני ה-20 (צילום: shutterstock)
מחקר שפורסם לאחרונה מצא שרק אחד מבין שבעה צעירים מתחת לגיל 30 הוא נשוי, ורק לאחד מתשעה יש ילדים. אבל הנתונים מקבלים משמעות פטאלית רק כשמצליבים אותם עם העבר – לצעירים של היום לוקח זמן רב יותר להתבגר לעומת הסבים והסבתות שלהם שהגיעו לסטטוס 'נשוי + ילד' הרבה יותר מוקדם – עם ארבעה מתוך חמישה בגילאי 60 ומעלה שנישאו עד גיל 25 ואף הביאו ילדים.
פער ההישגים הבין-דורי הזה גורם לחרדה נרחבת ולא רק בקרב הדור ההוא שכבר נואש לנכדים. מי שנמצאים בתקופה זו בשנות ה-20 לחייהם חווים את מה שמכונה "משבר רבע החיים", המלווה בתחושות תסכול ופחד בשל הפער בין הרצוי למצוי – הרצון הבסיסי למצוא זוגיות טובה, להתחתן ולהקים משפחה, מול מציאות שלא עושה סימנים של חתירה למטרה מסוג זה. למה זה קורה? מאמר שפורסם בגרדיאן הבריטי נותן תשובה פשוטה.
מה הפלא שאין בן זוג כשאי אפשר לממן דירה? (צילום: shutterstock)
''חסרים את התמריץ למציאת זוגיות''
רבים מבני דור המילניום נאבקים כיום במציאת עבודה, שתאפשר להם להרוויח די כסף בשביל לשלם את שכר הדירה. ואם קניית בית והקמת משפחה קשורים קשר הדוק במשכורת נאה, שנראית להם בלתי מושגת, אין זה פלא שהם חסרים גם את התמריץ לחיפוש אחר בן זוג (איתו יצטרכו לשנות את אורח החיים שלהם, שכאמור, אין באפשרותם לממן).
השיח הזה הוצת בין השאר בזכות הפסיכולוגית הקלינית מג ג'יי, שחשפה את דעותיה הנחרצות בספר שפרסמה ובפלטפורמת ההרצאות של TED. ג'יי מפצירה בצעירים אמריקאים, בגילאי 20-30, ללמוד מוקדם, להתחתן מוקדם ולהתפקס על קריירה – ויפה שעה אחת קודם. לטענתה, שנות ה-20 הן המכריעות בחיים, וכדאי לנצל אותן לפני שנכריז עליהן כ"אבודות" ונתמכר לאורח חיים נונשלנטי, עצלני והססני.
יגיע הזמן שלהם להיות מוכנים (צילום: shutterstock)
האמנם? המציאות היום היא שרוב הצעירים לא מקבלים תמיכה מספקת בחייהם על מנת שיוכלו לתכנן תוכניות לעתיד – מעולם לא היה קשה יותר לקנות בית או לגבש נתיב ברור בקריירה, ואין הרבה שניתן לעשות בנוגע לזה בהתחשב במצב הכלכלי והתעסוקתי הגלובלי. אז במקום לחוש תסכול, האם ניתן להסתכל על המצב הנוכחי של דור המילניום כיתרון? בהחלט.
ממתינים לעתיד טוב יותר
הגשמת הזוגיות והחיים המשותפים עם אדם אחר איננה צריכה להיות שרירותית, כזו שיש להשלים אותה בנקודת זמן ברורה בחיים בכדי להיות בוגר "על אמת". גם אם בן 27 הוא בגיר בעיני החוק, אין זה אומר שהוא הגיע לבגרות מספקת בשביל להתמודד עם החיים. במקום לראות בכך חיסרון, ניתן לראות בהוויה הצעירה הזו עיכוב חיובי – כזה המעצב את דמותם של הצעירים ומכין אותם רגשית לרגע בו יהיו מוכנים להתמסד.
במילים אחרות, המציאות שנכפתה על 'הצעירים של היום' מאפשרת להם לחקור את האופציות שלהם טוב יותר. שגרת החיים הנוכחית שלהם, במסגרתה הם לומדים וגרים הרחק מבית הוריהם, מטיילים ברחבי העולם ומשתמשים ברשתות חברתיות ואתרי היכרויות, משנה גם את האופן בו הם בוחרים בני זוג לחיים.
המבוגרים כבר יודעים שהישגים כמו חתונה ומשפחה הם לא ערובות לאושר ולכן, אין מן הנמנע שאדם שניתנה לו ההזדמנות להתבגר ולהתעצב כאינדיבידואל, יצליח לתחזק מערכת יחסים מתמשכת ואיתנה. עדיף בהרבה מאשר להביא ילדים כשההורים עוד ילדים בעצמם.
