השושבינה הישראלית בקמבודיה

החתונה הקמבודית שונה מאוד מחתונה ישראלית. בקמבודיה, שממוקמת בדרום מזרח אסיה, נהוג להפגין תמיכה במשפחה המארחת את הטקס. אז אם בישראל השותפים העיקריים לתכנון החתונה הם ההורים של החתן והכלה, בקמבודיה אין קרוב משפחה שנשאר מחוץ לעניינים. במהלך האירוע אותם קרובים גם עונדים תגים על הבגד, שמאותתים לאורחים: "אני בן משפחה, וכדאי לפנות אליי בכל בקשה".

* החתונה שלך עוד לפניך? חפשי שמלות כלה 

החתונה עצמה לא התקיימה באולם או בגן אירועים, אלא בחצר ביתם של הורי הכלה, שמתגוררים בעיירה מנומנמת בשם קמפוט (Kampot). בניגוד גמור לאולם המהוקצע שאנחנו רגילים אליו, הקמבודים רוקדים על אדמה חשופה, אבל שוכרים "ספקים" שירהטו את המקום בציוד מתאים ויהפכו אותו לחגיגי ושמח יותר. 

חשבתם שחתונה שמחזיקה מעמד חמש שעות היא ארוכה? ובכן, בקמבודיה מאיישים את האירוע במשך יומיים. החתונה מתחילה בשעה שבע ביום הראשון, ומסתיימת קצת אחרי חצות ביום השני. האורחים באים והולכים, אוכלים דגים, שותים בירות ורוקדים לצלילי מוזיקה מסורתית. 

כשבוע אחרי שהגעתי לעיירה, הצעתי לחתן - בעליו של הבונגלוס בו ישנתי - את עזרתי בארגון החתונה שלו. הוא שאל אותי בתגובה אם הייתי רוצה להיות חלק מהפמליה של ארוסתו בימי החתונה. הסכמתי למרות שלא ידעתי כל כך במה זה כרוך והוא הורה לי להתייצב לתחילת ההכנות, שכללו יומיים עמוסים של החלפת תלבושות, תסרוקות ניסיוניות, המון שכבות של איפור, זוג נעליים שקטנות עליי בשלוש מידות וליווי צמוד של הכלה בזמן הצילומים והאירוע. 

מסתבר שהייתי שושבינה. 

בזמן שהכלה בכלל לא לובשת לבן, השושבינות מלוות אותה בבגדים לבנים מהודרים, שנראים לזרים קצת כמו תחפושות. במהלך האירוע הכלה מחליפה עשרות שמלות, רובן צבעוניות, מקושטות ונוצצות מאוד - אפשר להגיד שהכלה הקמבודית מגשימה את חלומה של כל בחורה, להתחתן עם שמלה מהאגדות. הגברים שמגיעים לחתונה מסתפקים במכנסיים מחויטים, בזמן שהנשים משקיעות בשמלות שנתפרו במיוחד.  

בארץ לא מקובל לגייס שושבינים, אבל בקמבודיה לכל אחד מבני הזוג יש שלושה, שחייבים לעמוד בדרישת הסף – להיות רווקים. השושבינים עומדים יחד עם בני הזוג בכניסה לחצר, ומקבלים את האורחים. לא תמצאו בכניסה לאולם תיבה לצ'קים או סלסלה לאיסוף מתנות – החתן והכלה הם אלו שנותנים מתנות צנועות לאורחים, כמו למשל מחזיקי מפתחות, שאפילו לא נושאים עליהם תמונה של בני הזוג. 

וכמו בכל טקס חתונה, גם אצל הקמבודים, בני הדת הבודהיסטית, יש המון סמלים. ההורים של החתן והכלה הם חלק מאוד משמעותי מהאירוע והם האחראים למסירת הבן או הבת ולהתרת הזיווג. ביום השני לחתונה, החתן צריך לצעוד מביתו לבית של הכלה, כשמאחוריו שיירה של אנשים הנושאים אורז ופירות, שנחשבים הבטחה לשגשוג ופריחה. הטקס הזה צריך להסתיים עד השעה 12, בשל אמונה שדחייתו תביא מזל רע.  

בסוף החתונה קיבלתי מתנה וחיבוק ענק מהחתן והכלה שהודו לי על עזרתי. לא הספקתי להודות להם על כל מה שלמדתי מהחגיגה התרבותית שלהם, על העזרה לזולת וההסתפקות במועט. בקמבודיה הייתי זרה מוחלטת ולא הבנתי אפילו מילה מהדברים שנאמרו בחתונה, אבל למדתי שלא צריך הרבה בשביל לשמוח באמת.