למה לא הזמנת אותי?

אחרי כל הרשימות שעושים לקראת החתונה הגיעה גם תורה של רשימת המוזמנים. הדס תורג'מן מנסה לצמצם מתוך אמונה שלא כל חבר פייסבוק חייב להיות אורח כבוד

אי אפשר לתכנן חתונה בלי שכולם יזכירו לך כל הזמן על מה לדעתם המלומדת היא תקום ותיפול. "השמלה, זה הכי חשוב", "האוכל, זה מה שזוכרים בסוף", "המוזיקה, היא זאת שעושה את כל הערב", ועוד שלל עצות שלא מפסיקות לזרום. אבל אף אחד מהנשמות הטובות האלה לא חשב לספר לנו עד כמה שלב ההזמנות הוא קריטי לכל עניין החתונה. שלא לומר, פתח למשברים חברתיים שלא ממש ציפית שינחתו עליך. ועוד בטיימינג כל כך עמוס ממילא.

* הטור הקודם של הדס: חתונה זה סיוט

<b>אם מזמינים גם את דנה מהכיתה המקבילה ביסודי זה יוצא סה
אם מזמינים גם את דנה מהכיתה המקבילה ביסודי זה יוצא סה"כ 900 מוזמנים (צילום: shutterstock)

פעם אולי הכל היה הרבה יותר פשוט, חברים היו האנשים האלה שאתה ממש פוגש מדי פעם, פיזית. היום, עם כל הרשתות החברתיות, הטלפונים הניידים, האימיילים, הסמסים ומה לא, כל בן אדם שפגשת ליותר מעשר דקות נחשב "חבר" ואת מוצאת את עצמך עם רשימה לא קטנה של אנשים שכל מה שאת יכולה לחשוב עליהם זה "האם אנחנו מספיק בקשר כדי להזמין אותו לחתונה שלי?".

רינת, למשל, אולי הייתה החברה הכי טובה שלך בעבודה הקודמת, אבל הפעם האחרונה שדיברת איתה באמת הייתה לפני שלוש שנים, אז איך את אמורה לדעת, לכל הרוחות, עד כמה זה יפגע בה אם תתחתני בלי להזמין אותה? ואם תזמיני בכל זאת, איך אפשר לדעת אם היא באמת רוצה לבוא או שהפלת עליה תיק ולא נעים לה להבריז? וזה לא שאפשר להסתיר ממישהו את העובדה שאת מתחתנת, הרי כולם יראו בסוף את התמונות שכל העולם יצלם. כל הטכנולוגיה הזאת פשוט מונעת ממך להמשיך הלאה ולהשאיר את העבר מאחוריך. כל מי שהיה איתך ביסודי ממשיך לקבל עדכונים שוטפים על מה שאת עושה בכל רגע נתון.

ועד שפתרת איכשהו את הסוגיה הרגישה הזאת, בתקווה שלא הרסת יותר מדי קשרים בדרך, תמיד יש את התחושה שמישהו נשאר בחוץ. ודווקא מישהו חשוב. כך קורה שבאמצע הלילה את מתעוררת בבהלה כשאת מזדעקת "שכחנו את צחי מהלימודים!" למרות שהוא כתוב ברשימה כבר פעמיים.

את עוברת על השמות שוב ושוב וכל מה שאת יכולה לעשות זה לקוות שלא שכחת אף אחד ואת לא הולכת לעשות את הפדיחה של החיים שלך כשיום לפני כן תתקשרי אליו ותנסי להסביר למה עד עכשיו שמרת ממנו את התאריך בסוד. והוא דווקא חשב שאתם חברים טובים.

<b>במקרה היינו בדרך, אז קפצנו לתת לכם באופן אישי (צילום: shutterstock)</b>
במקרה היינו בדרך, אז קפצנו לתת לכם באופן אישי (צילום: shutterstock)

בסוף הצלחנו לגבש את הרשימה הסופית, או לפחות להוריד את כמות השינויים מפעם בעשר דקות לפעם ביומיים, אבל זה לא הסוף. זה השלב שבו מגלים ששוב הקידמה מאכזבת. הזמנות, מסתבר, עדיין לא הוחלפו בתזכורות אאוטלוק חיוורות או במיילים מנוכרים לרשימת תפוצה לא אישית בעליל. נכון, במידה מסוימת זה מקסים ואישי, אבל במציאות שבה את מבלה את רוב החיים בעבודה, אין לך ממש זמן לעשות טיול ברחבי הארץ כדי לחלק הזמנות, מקסימום לרוץ בין התל אביבים שגרים בסביבה.

וכך את מוצאת את עצמך באיזה סניף דואר, עומדת בתור חצי שעה בשביל בולים (!) רק כדי שבסוף, אנשים שבכלל לא היית בטוחה אם להזמין, ימצאו את המעטפה בתיבה וימלמלו, "אני לא מספיק טוב בשביל יחס אישי?! אז מה אם אני גר בעפולה?".

כתבות נוספות:

באסה לנשואות: אירוע בלעדי למתחתנות השנה

הצצה לשמלות הכלה של שנת 2012

השף עומר מילר: "לא מעניינת אותי חתונה"


נתקלת בקשיים עם חלוקת ההזמנות? ספרי לנו בעמוד הפייסבוק של וואלה! מזל טוב