"לא היה לי אף אחד בעולם הזה", מרים ירוסלביץ חביב בנערותה (צילום באדיבות עמותת 'עמך' תל אביב)
יום הזיכרון לשואה ולגבורה הוא חלק בלתי נפרד מהעם וההיסטוריה של העם היהודי, כאשר מזכירים את שישה מיליון היהודים שנרצחו בשואה. עם זאת, רבים מאתנו חיים בזכות אותם ניצולים ששרדו את השואה וכנגד כל הסיכויים, עלו ארצה והקימו משפחה.
נזכור ולא נשכח, בואו לקרוא את את סיפורם של שלושה ניצולי שואה המטופלים בעמותת 'עמך' תל אביב. כיצד ניצלו במלחמת העולם השנייה, עלו ארצה והיכן מצאו נחת והקימו משפחה.
"למרות הכל, הקמנו משפחה לתפארת"
במשך תשעה חודשים הסתתר חנוך לרר (84), בתוך בור בכפר סוחובולה בפולין, במטרה להתגונן מפני הנאצים. "אבי היה סוחר יערות, אחד משומרי היער הסתיר אותנו וכך נשארנו בחיים. ברגע שברחנו למקום מסתור התחילו לרדוף אחרינו, ההורים שלי פנו לכיוון אחד ואני לכיוון אחר", הוא משתף.
>> מחפשים צלם שיתעד את הרגעים שתרצו לנצור? מצאו צלם אירועים
"הסתובבתי ביער כמו חיה קטנה", חנוך לרר (צילום באדיבות עמותת 'עמך' תל אביב)
"הטייס הנאצי לא הפסיק לירות עלינו, חמישה מטרים לפני עמדה עז והיא זו שהצילה את חיי. לנאצים לא הייתה בעיה לירות ביהודים, אבל בחיות הם לא פגעו", מספר לרר. "הסתובבתי ביער כמו חיה קטנה, עד שהגעתי לכפר ושם מצאתי את הוריי", הוא מוסיף.
בתום מלחמת העולם השנייה, יצא לרר ובני משפחתו ממקום המחבוא ובשנת 48' עלו ארצה. שש שנים לאחר מכן הכיר את דבורה, גם היא ניצולת שואה, במסיבת ריקודים בלוד. "רקדנו יחד כל הערב. שירתתי בצבא אז נפגשנו כל פעם שיצאתי מהבסיס, חיכינו שיגיע הגיל שנוכל להתחתן".
דבורה, לימים אם ילדיו, הייתה אשתו הראשונה, "התחתנו כשאני הייתי בן 21 והיא הייתה בת 18", הוא נזכר. "למרות הכל, הקמנו משפחה לתפארת עם הרבה תוצאות טובות", הוא אומר בגאווה.
"העבירו אותי שבעה מדורי גיהנום"
"נשארתי לבד בעולם הזה", מספרת מרים ירוסלביץ חביב (77), ניצולת שואה מפולין. "הורי נלקחו למחנות השמדה כשהייתי בת ארבע או שלוש. אני לא יודעת מי לקח אותי, אבל סופר לי שהעלו אותי לרכבת, שהייתה בדרכה לאושוויץ ובדרך זרקו אותי ועוד כמה ילדים מהרכבת לשדות", היא משתפת.
מרים ירוסלביץ חביב עלתה על רכבת בדרכה לאושוויץ ובדרך ניצלה (צילום: shutterstock)
מהרגע שנזרקה מקרון הרכבת חייה ניצלו, כאשר למקום הגיעו נזירות שדאגו לילדים. "אני גדלתי בבתי יתומים, אבל לא היה לי אף אחד בעולם הזה", היא אומרת. ירוסלביץ חביב עלתה ארצה כשהייתה בת 9, את כל תקופת הנעורים עברה אצל משפחות שונות. "העבירו אותי שבעה מדורי גיהנום"", היא אומרת.
את בן זוגה איתו הקימה משפחה, הכירה בערב ריקודי עם בבת ים. כמה שנים לאחר מכן השניים התגרשו ולמרות כל מה שעברה, היא מודה לאלוהים על מה שניתן לה, "הקמנו משפחה, יש לי 2 ילדים ו-5 נכדים". "יש לי מישהו בעולם הזה ואני מרגישה מצוין" ומוסיפה, "תודה לאל שיש לי את זה".
"הפרידו אותנו, אמא לימין ואני לשמאל"
ציפורה פלר (86), ניצולת שואה ילידת לודז', ראתה במו עיניה כיצד הנאצים רוצחים את בני משפחתה. "הייתה לי משפחה גדולה, היינו ארבע בנות ואבא, שאותו לקחו בין הראשונים. הכניסו אותנו לגטו ומאז התחילו הצרות", משתפת פלר.
"היינו צריכים לעבוד כדי לקבל פרוסת לחם, כל יום אנשים מתו מרעב, מקור או ממחלות", היא מספרת. אחותה הקטנה הובלה בטרנספורט ומאז נעלמו עקבותיה, אחותה הגדולה חלתה במחלה ונרצחה מול עיניה ומול עיניי אמה.
"לקחו אותי ושמו אותי בצד של החיים", ציפורה פלד (צילום באדיבות עמותת 'עמך' תל אביב)
כשהגיעה לאושוויץ עם אמה, נפרדה ממנה בפעם האחרונה, "הפרידו אותנו, אמא לימין ואני לשמאל, רצתי אחריה כי לא רציתי להישאר בלי אמא. היא נתנה לי צביטה ביד שאני מרגישה אותה עד היום, לקחו אותי ושמו אותי בצד של החיים", משתפת פלר.
בשנת 47' עלתה ארצה והתחילה את חייה החדשים וכבר שנה לאחר מכן, התחתנה בתל אביב עם חיים פלר ז"ל, אותו הכירה בגרמניה. "הוא היה ניצול שואה מרוסיה והוא עזר לי ולחברותיי להסתדר. אנשים אמרו לנו 'איזה זוג יפה' ומאז זה התחיל", היא מספרת.
סיפור האהבה בין השניים התחיל להירקם, כאשר עם השנים הקימו השניים משפחה גדולה ומלומדת. "יש לי שלושה ילדים, תשעה נכדים ותשעה נינים וכל הנכדים עם תארים", היא אומרת בגאווה.