בינינו, אין אירוע יותר מרגש מחתונה. האהבה באוויר, האווירה החגיגית, הרגעים
המרגשים בחופה, הדמעות של ההורים המאושרים - האירוע שכל זוג מחכה לו לפעמים כל
החיים. שלא לדבר על חודשי ההכנה, בחירת השמלה, הספר, אולם האירועים, הקייטרינג. כל
זה הולך לפח אחרי עשרים דקות, כי אנחנו פשוט חייבים לעוף לבית האח הגדול. אז תודה
שבאתם, נתראה עוד שלושה חודשים.
* איך הגיבו ההורים? אמא של דודו קפרא חטפה שוק
כפרה על בטי ודודו (צילום מסך: האח הגדול, ערוץ 2)
בטי ודודו קפרא, כפרה עליהם, החליטו לוותר על כל הזוהר של יום החתונה
שלהם, בשביל להיכנס לבית האח הגדול והצליחו לשבור עוד שיא של טעם רע ומודעות עצמית
נמוכה. כנראה שלהביא זיקוקין ותותחי קונפטי זה כבר לא מספיק מרגש, צריך סנסציה
אמיתית. להפקת התכנית, כמובן מדובר בעוד דרך פנטסטית להקפיץ את הרייטינג עם עוד
ריגוש במשקל נוצה, אבל אני לא מצליחה להבין איזה זוג מעדיף להשאיר את כל האורחים
שלו – האנשים שאוהבים את החתן והכלה ובאו לשמוח ולשמח אותם - לבד באולם, ולהגיד
להם "אה כן, נכון שהזמנו אתכם והשקעתם והכל, אבל בעצם אנחנו מעדיפים לחגוג את
היום המיוחד שלנו בטלוויזיה מול חבורת זרים שצופים בנו כמו חיות בכלוב".
כנראה שהיום כבר לא מספיק להתחתן, ו"סתם" אהבה בין בני זוג
כנראה כבר לא מרגשת אף אחד. היום צריך לתת לאורחים גם גימיקים ואטרקציות, וכל זוג
מנסה להתעלות על קודמיו ולהביא את ה-דבר שיגרום לחתונה שלו להיות בלתי נשכחת. אז
חברים, את החתונה הזאת אף אחד לא ישכח, הצלחתם להביא את הדבר הזה שייחד אתכם, אבל
האם זה שווה את זה? האם זה שווה לעזוב את החתונה שלכם דקה וחצי אחרי החופה בשביל
להשתתף בתוכנית ריאליטי, האם תרגישו שזה היה שווה את זה גם כשהקהל יעיף אתכם מיד אחרי
ההדחה הראשונה?
חבורת הזרים שתלווה את בטי ודודו קפרא בליל הכלולות (צילום מסך: האח הגדול, ערוץ 2)
ונגיד שאחרי כל הסאגה הזו, תצליחו לפייס את דודה שולה שבאה במיוחד
מבאר שבע כדי לתת בכפיים, או את המשפחה ששמה אלף שקל בכניסה ו"לא נורא, העיקר
שיהיה רק בשמחות" ובתמורה קיבלה התעלמות מוחלטת. עדיין, מה יישאר מכל זה?
על כמה זה עלוב לנטוש את אחד הימים הגדולים שלכם כזוג בשביל השתתפות
בתוכנית ריאליטי, עוד אולי אפשר להתווכח, אבל להעביר את ליל הכלולות שלכם עם עוד
14 זרים בחדר מרושת במצלמות זו כבר דרגה אחרת של אומללות. הו כן, הנישואין האלה
הולכים להצליח בגדול.
אבל עזבו אתכם משטויות, העיקר שזו חוויה. שיהיה מה לספר לילדים בעוד
כמה שנים. אני כבר רואה את הילד הקטן יושב על ברכי אביו, שמספר לו בהתרגשות איך
אמא והוא היו מפורסמים פעם, איך כולם רצו להצטלם איתם וכתבו עליהם בכל מקום למשך
שבוע שלם. חתונה? עזבו אתכם. את זה כולם עושים.