מהאינסטגרם לחופה: הלייק שהתחיל סיפור אהבה והסתיים בחתונת שישי מדברית

נאור ועידן כבר הבינו די מהר שהקשר שלהם לא ממש עובד לפי לוחות זמנים מקובלים. אחרי שבועיים נאור כבר הגיע ליום הולדת משפחתי, אחרי חודשיים הם גרו יחד, ואחרי שנתיים וחצי הגיעה הטבעת. גם תכנון החתונה המשיך באותו קצב קצת משוגע: מיד אחרי חודש בתאילנד נאור יצא למילואים, ועידן נשאר בארץ להרים חתונה כשחצי מההתייעצויות ביניהם נעשות מרחוק. "נאור ישר הלך למילואים ואני נשארתי לארגן את החתונה וכמובן שהוא איתי בשלט רחוק." איכשהו, בין המילואים, המצב הביטחוני וכל מה שקורה מסביב, הם הצליחו לבנות בדיוק את חתונת שישי בצהריים שרצו.

לפני שלוש שנים, הרבה לפני החליפות, הפרחים והחופה, היה לייק אחד באינסטגרם. נאור קפץ בהצעות החברות של עידן, שקצת רצה לבדוק אם יש בכלל עניין ושלח לייק על תמונה. נאור החזיר לייק, עוד אחד נשלח בחזרה - ומשם כבר הגיעה ההודעה ששינתה את העלילה: ״המלחמת לייקים הזאת תמשך עוד הרבה?״. כמה ימים של שיחות הספיקו כדי לקבוע מפגש ראשון בבית של נאור, שאליו הגיע עידן מצויד בבקבוק זירו ובעוגיות נוטלה. כשנאור תהה למה היה צריך להביא משהו, הוא קיבל את התשובה: "אמרתי לו שאמא שלי לימדה אותי לא ללכת לבית של מישהו בפעם הראשונה בידיים ריקות". בדיעבד, זה היה כנראה משפט מוצלח במיוחד - כי לדבריו, דווקא הוא כבש את נאור.

גם הרושם הראשוני היה בלתי נשכח מסיבה אחרת: "מסתבר בדיעבד שהוא ראה אותי בפעם הראשונה הוא אמר לעצמו שאני ממש נמוך". אבל ענייני הגובה נשכחו די מהר. מה שהיה יכול להישאר מפגש חד-פעמי הפך כמעט מיד לשגרה זוגית. ערב אחרי ערב, בסיום העבודה בבסיס, עידן היה נוסע ישר לנאור, השניים היו מכינים ארוחת ערב והולכים לישון יחד. וככה, במשך שבועיים רצופים, הם הבינו שמשהו כאן מרגיש קצת אחרת.

אם מישהו היה צריך עוד הוכחה לכך שהקשר הזה מתקדם מהר, היא הגיעה אחרי שבועיים בלבד. לאחיו של עידן הייתה יום הולדת במסעדה, והוא החליט שנאור מגיע איתו. נאור, באופן די הגיוני בהתחשב בזה שהם הכירו בערך 14 יום, פחות התלהב מהרעיון. אבל אחרי מסע לחצים מוצלח הוא הגיע - ואפילו קיבל מקום אסטרטגי במיוחד בשולחן המשפחתי. "הושבתי אותו ממש מול אבא שלי".

וזה רק המשיך משם. חודשיים אחרי שהכירו, חוזה השכירות של נאור הסתיים והוא תכנן לחזור לבית הוריו. אלא שלעידן כבר הייתה תוכנית אחרת. אחרי עוד קצת שכנועים, נאור עבר לגור איתו. כן, חודשיים אחרי הלייק הראשון באינסטגרם הם כבר חלקו כתובת משותפת - החלטה מהירה על הנייר, אבל כזו שהרגישה להם טבעית לגמרי.

אחרי שנתיים וחצי יחד המשפחה של עידן תכננה חופשה של חודש בתאילנד. נושא ההצעה כבר היה באוויר, ונאור אפילו הבהיר שהוא זה שרוצה להציע, כך שעידן היה די משוכנע שהוא כבר פיצח את התוכנית: הטבעת תגיע בתאילנד. רק שנאור, שממילא אהב להפתיע אותו בדייטים מושקעים, בנה תסריט אחר לגמרי. ערב לפני הטיסה הוא הודיע שיוצאים לדייט בים. לא משהו חשוד במיוחד אצלם. הם הגיעו לצוק מול הים, פרשו מפה, סלסלה עם גבינות וירקות ונרות, ואז באמצע הפיקניק נאור נזכר כביכול במשהו חשוב: ״שיט הסיגריות שלי באוטו״. הוא הלך לרכב, רק שבמקום סיגריות חזרה איתו טבעת. "ופתאום משום מקום יום לפני תאילנד אני מקבל הצעה ונאור מוציא טבעת. זה היה מרגש ברמות כי לא ציפיתי לזה."

אבל לנאור הייתה עוד הפתעה בשרוול. בסיום הפיקניק הוא סיפר שהזמין מסעדה כדי להרים כוס יין ואפילו הביא לשניהם בגדים להחלפה. עידן, שהיה בעיקר מוטרד מהמזוודות שעדיין חיכו בבית, הציע לוותר ולחזור לארוז. נאור התעקש, ובצדק: במקום מסעדה חיכה להם חדר קריוקי ענק מלא בכל החברים שלהם. "היה פשוט מטורף, הייתי עוד יותר מופתע ובשוק." יום למחרת הם כבר עלו על המטוס לחודש בתאילנד.

כמי שכבר היו מלווים בלא מעט חתונות של חברות טובות, השניים הגיעו לתכנון שלהם עם מסקנה ברורה: אין שום סיבה להתחיל להסתובב בין אינספור מקומות ולהתבלבל. ואז קפצה באינסטגרם פרסומת למתחם האירועים גאמוס במישור אדומים. עידן החליט ללכת לראות, אלא שנאור היה באותו זמן במילואים - ולכן הוא לקח איתו את אביטל, החברה הטובה שלהם, כשנאור מצטרף מרחוק בווידאו.

כבר במבט הראשון היה ברור שיש כאן פוטנציאל: אולם פתוח מול נוף מדברי, בריכה גדולה ואווירה שהתיישבה בדיוק על חתונת שישי בצהריים שהם דמיינו. אבל מעבר ללוקיישן, מה שסגר עבורם את הסיפור היה דווקא הצוות. "האנשים ובעלי האולם היו כל כך מדויקים ואכפתים והכילו את הסיטואציה של זוג הומואים ברמה כל כך יפה ומכבדת." החיבור רק התחזק לאורך הדרך. לדבריהם, אנשי הצוות הפכו לחלק בלתי נפרד מהחוויה, עד כדי כך שגם את המלצרים כבר הכירו מהפגישות במקום. "הם היו משפחה גדולה שבאמת כולם שם עבדו מהלב." ועל אחת הדאגות הגדולות של כל זוג - האוכל, הם קיבלו את האישור הכי טוב שאפשר לקבל: מהאורחים. "האוכל היה מטורף לפי סיפורי האורחים שזה משהו שהתפללתי עליו."

גם בעיצוב הם ידעו בדיוק מה הם לא רוצים: שולחנות עמוסים, סידורי פרחים גבוהים שמסתירים את מי שיושב ממול או עיצוב יפה בתמונה אבל פחות נוח בזמן הארוחה. מעצב האולם שון בלעיש והמעצבת הקבועה שעובדת מטעמו במקום נפגשו עם השניים - והפעם נאור כבר הצליח להגיע בעצמו. "רצינו פרחים אמיתים על השולחנות אבל שלא יהיה מפוצץ ויסתיר לאורחים אחד את השני." בהתאם לזה הם ויתרו על ואזות גבוהות ושנדלירים ובחרו באגרטלים נמוכים בכחול ולבן, עם פרחים בגווני לבן, צהוב וכחול. הצבעוניות הרכה התחברה לגוונים החומים של המקום ולנוף המדברי שמסביב, בלי להתחרות בו. מבחינתם התוצאה הייתה בדיוק מה שחיפשו: "הכל נתן הרמוניה חלומית."

גם סיפור החליפות מוכיח שלפעמים דווקא אחרי שמפסיקים לחפש בכוח, מוצאים. השניים עברו על אתרים של מותגים מובילים ותכננו לצאת לסבב חנויות, אבל המצב הביטחוני, המתקפות האיראניות והמילואים של נאור גרמו לתוכניות להידחות שוב ושוב. בסוף הם החליטו פשוט לקפוץ לחנות Saimon שנפתחה ליד הבית בבית שמש - בלי יותר מדי ציפיות.

דווקא שם נמצאו החליפות: נקיות, פשוטות וללא צורך בשם גדול על התווית. הם בחרו באותו צבע לשניהם, עם הבדלים בכפתורים ובמפית שיצרו לכל אחד מהם את הטאץ' שלו. וגם השירות הפך את הבחירה לקלה, עם זמינות בטלפון, מענה מקצועי וחייט שהיה זמין לתיקונים במקום. ומה לגבי הנעליים? דווקא הפריט שנשמע הכי פשוט הפך למסע ברחבי המדינה. הם חיפשו נעלי אלגנט חומות שוב ושוב, עד שהפתרון הגיע מהמקום שהכי פחות ציפו לו: גלי. "מצאנו נעל לחתונה מחנות - גלי. היינו בהלם זה היה כל כך מצחיק." לפעמים, מתברר, לא צריך לחפש רחוק.

אחרי חתונה שתוכננה בין מילואים, שיחות וידאו, מצב ביטחוני לא פשוט והרבה החלטות שהתקבלו תוך כדי תנועה, יש לשניים מסקנה די ברורה לזוגות שנמצאים עכשיו בתחילת הדרך: פחות להתפזר ויותר לסמוך על ניסיון אישי. "לא להתפזר בחיפוש ספקים. אם אתם מכירים וראיתם ספק בחתונה מסויימת ועפתם עליו - תנסו להשיג אותו." בסופו של דבר, דווקא בתוך תקופה שבה לא הכול היה בשליטתם, הם הצליחו לבנות אירוע שהרגיש מאוד שלהם: שישי בצהריים, נוף מדברי, עיצוב נקי ואנשים אהובים.