הסיפור של עדי וניב מוכיח לנו שאהבה ממבט ראשון זו לא קלישאה, ושהיכרות בבר תל-אביבי לגמרי יכולה להוביל לחתונה, "הייתי ברמנית והוא הגיע לשבת על הבר עם חבר, היה בנינו חיבור מהרגע הראשון וכבר באותו הערב הוא הכריז "את תהיה אשתי". ואכן ארבע שנים אחרי ההכרזה של ניב, במלון בוטיק בהרי ירושלים, אל מול שקיעה מהפנטת ושתי כוסות יין, ניב שלף את הטבעת ועדי כמובן אמרה לו 'איי דו'.
ארגון החתונה זרם בהתחלה ממש כמו ההכרות: "שמלת הכלה שלי היא השמלה הראשונה והיחידה שמדדתי, איך שלבשתי אותה ידעתי שהיא האחת ופשוט סגרתי – בלי להתלבט, בלי חיפושים נוספים היא ישבה עלי בול". היא מתארת את פגישתה הראשונה עם שמלת הכלה שעוצבה עבורה על ידי סטודיו תל-אביבי מצליח. זאת כאשר שמלתה השניה, שהתאפיינה במראה קליל ושיקי במיוחד, עוצבה על יד
ליז מרטינז, לטובת הרגע הזה בחתונה שבו הכלה משתוקקת לנוחות מירבית.
אבל אם חשבתם שהכל המשיך בהרמוניה מוחלטת אז כמו כמובן שקורונה הגיעה וטרפה את הקלפים, "היינו אמורים להתחתן בתל אביב וכמו כולם הקורונה שינתה לנו את התוכניות, אז החלטנו לעשות מהלימון לימונדה ושינינו את קונספט החתונה לחלוטין לחתונת שטח".
ואיזה מזל שזה קרה, שכן החתונה הייתה מהיפות שראינו, "אני מאד אוהבת הפקת אירועים ולכן לקחתי את ההפקה כאתגר ועשיתי זאת בעצמי, בדיעבד זאת היתה ההחלטה הכי טובה שלקחתי".
ניב ועדי התחתנו בחתונת שישי צהריים בחצר של המשפחה באיזור עמק חפר הקסום. "השטח היה מהמם, ירוק, מלא בעצי פקאן. החתונה היתה הפוכה – התחילה בארוחת צהריים ולאחר מכן חופה וריקודים עד הערב עם מזנוני אוכל פתוחים בסגנון מסיבת קוקטיילים. העיצוב היה קלאסי – אלגנטי עם נגיעות של בוהו, פינות ישיבה אלטרנטיביות ואנשים לא הפסיקו לדבר עליו".
עדי שהצליחה לקחת את המצב המתאגר ולהפוך אותו לחתונה יפיפיה, מזכירה לנו את הקלישאה שאומרת - שהכל לטובה, "בתקופה של אי ודאות ושינויים צאיך פשוט לזרום ולהנות מהדרך. פשוט תזכרו להנות מהחוויה".