שלי וטל שלומי גרו באותו איזור, כזה שכולם מכירים את כולם, חוץ מהם- שלא ממש הכירו. היו להם לא מעט חברים משותפים וערב אחד חברה טובה שלה שיצאה עם חבר של טל הציעה לה להצטרף למפגש חברים, לא היתה מחשבה מקדימה לשדך ביניהם, זה קרה באופן טבעי לחלוטין: "מהרגע הראשון שראיתי אותו ידעתי שזה זה, זה היה במוצאי שבת וכבר מיום ראשון למחרת לא הפסקנו להתכתב. יצאנו במשך שבע שנים לפני הצעת הנישואין".
הצעת הנישואים הפתיעה את שלי לגמרי והצליחה לרגש אותה מאד: "יצאנו לחגוג שבע שנים של זוגיות במסעדה וכשחזרנו ההצעה הייתה בחצר של הבית שלנו, בצורה הכי אינטימית שיש, קלאסית וצנועה. לא תיארתי לעצמי בשום צורה שזה יהיה באותו היום ובטח שלא בחצר. הופתעתי לגמרי כי זה היה שונה לגמרי מאיך שחשבתי, הרבה יותר אינטימי ומרגש".
את תאריך החתונה המקורי הם קבעו לאמצע אוקטובר, כמה ימים לאחר פרוץ המלחמה אך הם לא רצו לוותר על התאריך המקורי ומכאן בעצם נוצרו להן שתי חתונות, האחת קטנה ואינטמית: "עשינו חופה מצומצמת רק עם המשפחה והחברים בבית כנסת, היה מרגש וצנוע". את החתונה השניה הם חגגו בגדול במתחם האירועים אודאון: "כשהגענו לאודאון, ידענו שזה המקום שנתחתן בו, מהרגע הראשון הרגשנו את החום והמשפחתיות! האולם מושלם עם צוות נדיר, אוכל טוב, עשינו עיצוב מהסרטים".
שלי לא התלבטה יותר מידי לגבי שמלות הכלה, היה ברור לה ש
שלומית אזרד תהיה המעצבת שלה: "מהרגע הראשון ידעתי שרק אצלה אתפור שמלות! יחס אישי, ידעה בדיוק מה להתאים לי ומהרגע הראשון הבינה בדיוק איך חלמתי להראות!".
