מאיה בוסקילה לא עוצרת, להיפך, היא רק משתבחת עם השנים וגם הפעם נראית מדהים בחתונה חלומית במיוחד, כפי שהיא קוראת לה "חגיגת האהבה שלנו". את שאולי שלווים היא הכירה לפני שנתיים ומאז הם צמודים זה לזו. ההצעה לא איחרה לבוא, בערב הסילבסטר, ומיד אחריה החלו התכנונים המרגשים לחתונת החלומות. את האירוע הם בחרו לקיים ב
"חצר המלכה", כיאה לחתונה נוצצת שכזאת. "הופתענו ברמות. כולם לא הפסיקו לדבר על האולם והאוכל, פגשתי את נותני השירות הטובים ביותר שעשו לנו את החתונה הכי מושלמת שיש".
השמלה הראשונה של בוסקילה הייתה בעיצובו של לא אחר מאשר המעצב
אלון ליבנה, האחד והיחיד, שלקח את החלום של בוסקילה הכי רחוק שאפשר. "החיבור עם אלון היה מיידי, אלון הוא חבר טוב. רציתי לקחת שמלה מתקופת הרנסנס, והצלחנו בגדול". מדובר בשמלה שלא הייתה קלה לביצוע בכלל, מחוך שיש לו שפיץ מאורך מקדימה ואליו מחוברת חצאית עם המון בד וקפלונים שיוצרים מראה עשיר ונפוח במיוחד. ליבנה רצה ליצור מראה פרום ולא עשוי, במחשוף יש פרימות שיוצרות מראה פרום וגם באזור שבו החצאית מתחברת עם המחוך קיימים וולנים עם גימור פרום. ליבנה ניסה לייצר משהו מאוד נסיכותי וקלאסי אך יחד עם זאת לא מתאמץ, לכן גם השמלה בצבע שמנת ולא לבן בוהק. הבד שבו השתמש הוא בד משי מקומט שתורם לכל המראה המיוחד הזה.
השמלה השנייה והשלישית של בוסקילה עוצבו שתיהן על ידי המעצבת ליז
מרטינז, פיית הקסמים, שידועה בעיצובים האריסטוקרטיים שלה והפעם עם שמלות עוצרות נשימה. השמלה השנייה קצרצרה ובעלת מחוך מרשים עם עיטור טרנדי של פפיון, הולמת את החלק השני של האירוע, קלילה וסוחפת כמו ששמלה שנייה צריכה להיות.
השמלה השלישית בוייב אלה יווניה, מרשימה, ארוכה, עם צעיפון דק שמשלים את הלוק, חסרת מאמץ אבל מלאה באלגנטיות וקלאס.
האירוע התרחש במתחם גן הארמון ב
חצר המלכה, אולם שמכיל למעלה מ-600 איש ומאפשר חוויה עשירה מפעימה ובלתי נשכחת. כל חווית התפריט מרמת העיצוב עד להגשה עצמה הייתה ייחודית, מאוד קלאסית ופשוטה אך מדויקת ואסתטית. הקווים שנבחרו היו נקיים פריזאים ממש כמו שבוסקילה חלמה. בכניסה היו עמדות מכל קצוות העולם, כך שכל אחד מצא את עצמו בכל סגנון של אוכל והכל מוקפד ברמה הקולינרית הגבוהה ביותר. המופע של עדן חסון השתלב בטבעיות במתחם הגדול ומפואר, וגם כן ההשקה של השיר של בוסקילה. באפטר פארטי דאגו לעמדה מפנקת של ג'אנק כמו שכולנו אוהבים, מיני חלות שניצל כמו בבית, הרצון היה להביא את הטעמים של הבית והעדתיות אל תוך הקו הנקי והמדויק, ושם בעצם היה המשחק שהוביל את הערב כולו.
