הדרכים של בר אסנר ודור פינקל היו תמיד קרובות וצעדו כמעט באותו המסלול אבל לקח להם כמה עשורים עד שדרכם נפגשה. הם הכירו באופן רשמי במכון הכושר אבל אז גילו שלמעשה תמיד היו קרובים רק לא ידעו זאת: "משפחתי שאצלם נהגתי לבלות גרה בסמוך לבית מגוריו של דור, והיינו באותם המקומות במלא פרקי זמן בחיינו, מהילדות ועד אמצע שנות ה-20, היינו יוצאים לאותן המסיבות של הדיג'יי שאהבנו, אותם המקומות, חברים משותפים... פשוט חיכינו לרגע הנכון כדי להיפגש", הדיג'יי אגב- בן גוטר היה גם הדיג'יי שניגן להם בסופו של דבר בחתונה.
הצעת הנישואים היתה הכי פשוטה והכי רומנטית שיש, בערב לפני השניים אירחו את המשפחות לארוחת חג, במהלך הארוחה סבתה של בר לחשה לה: "מתי תתחתני?" ובר ענתה בטבעיות: "מתישהו סבתא", היא רק לא ידעה שה"מתישהו" שלה זה בעצם מחר: "למחרת, 9:00 בבוקר דור אורז תיק ואומר- יאללה בואי, הולכים לעשות קפה. וככה במקום הקבוע שלנו בו אנחנו נוהגים לשבת תמיד, לגמרי לבד, עם פק"ל קפה ובפלה ביד- דור מתיישב מולי בספסל ושואל- תתחתני איתי?"
החתונה התייקמה באחוזה שבבית חנן: "המקום הראשון אליו הגענו והתאהבנו. המקום כל כך יפה ואלגנטי- מיד כשנכנסנו הרגשנו שזה זה". את שמלות הכלה בר בחרה לעשות בסטודיו D'OURIEL: "יחד עם המעצבת בניתי את שמלת החלומות שלי- שמלת סטרפלס מחוך קלאסית, נקייה ועדינה. השמלה השניה- קולר עם גב חשוף ושסע גבוה מבד סאטן".
בר מספרת לנו על הבחירה הכי טובה שהשניים עשו בחתונה, בחירה שאחראית על המזכרת הכי חשובה מהיום המרגש שלהם- התמונות: "לצילום סטילס בחרנו את שי מסינטר- לגמרי הבחירה הכי נכונה שלנו! כבר מהשיחה הראשונה שי שאל את כל השאלות הנכונות ודאג להבין את הוויז'ן שלנו ולהכיר אותנו כדי לדייק את הצילום ואת החוויה של היום הזה עבורנו, גרם לנו להרגיש הכי יפים והכי בנוח ביום המיוחד הזה".
