אשת חיל מי ימצא

בחתונה הזו לא תראו כלה בהריון או בשמלה חושפת טפחיים ואפילו לא בנים ובנות מפזזים יחדיו על הרחבה ועדיין, אין חתונה שמחה ממנה. על ייחודה של החתונה הדתית

דרוכה, רעבה ונרגשת, ישובה על כסא הכלה, היא מחכה לבואו של החתן וממלמלת את ברכת הכלה, שחברותיה הכינו עבורה על קלף מהודר. ברקע מתנגן המזמור "עוד ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים..." ושיירת נערים חובשי כיפות סרוגות שצוהלת בשמחת אין קץ מלווה את מי שעתיד להיות בעלה אל המפגש הראשוני שלהם, אחרי שבוע שלא התראו ולקראת חיים שלמים ביחד. 

<b>כתפיים חשופות? לא אצלנו (צילום: shutterstock)</b>
כתפיים חשופות? לא אצלנו (צילום: shutterstock)

לצד המנהגים המשותפים לחתונה דתית וחילונית כמו כתובה, טקס הנישואין מתחת לחופה ואורחים חגיגיים,  ניתן למצוא הבדלים לא מעטים בין השתיים.

טקס האירוסין

טקס האירוסין הוא זכר למנהג האירוסין מימי התורה וחז"ל, שנועד להצהיר על כך שהאישה נבחרה לבעליה. הטקס נערך בדרך כלל בבית המשפחה של הכלה או באולם. במעמד זה עורכת משפחת הכלה היכרות ראשונית עם משפחת החתן. במהלך הטקס מבקש החתן באופן רשמי את ידה של הכלה מאביה. נהוגה החלפת שטרות "התנאים" בין האבות, בהם מפורטות ההתחייבויות ההדדיות של המשפחות. האמהות נוהגות לשבור צלחות לזכר חורבן בית המקדש והחתן והכלה - להחליף ביניהם מתנות.

איסור הנגיעה מאלץ את בני הזוג לזרז את הסידורים לחתונה ולרוב, מרגע האירוסין עד לחתונה עצמה לא יעברו יותר משישה חודשים.

ממרחקים קראתיך

אחד המנהגים היפים ביותר בחתונות הדתיות הוא האיסור שמוטל על הכלה והחתן להתראות זו עם זה שבוע לפני החתונה. המנהג נועד לשמור על מתח חיובי בין בני הזוג לקראת המפגש המאחד שלהם בליל הכלולות. ביום החתונה עצמו נהוג לצום, כך שאתם רק יכולים לדמיין כמה מחכים החתן והכלה שרגע האיחוד כבר יגיע.

<b>מתאחדים (צילום: shutterstock)</b>
מתאחדים (צילום: shutterstock)

את רגע המפגש המרגש מלווים בקריאות שמחה, בשירים ובריקודים קרוביהם וחבריהם של בני הזוג. המצווה לשמח חתן וכלה מורגשת לכל אורך החתונה והיא מהווה חלק מאד מהותי באירוע.  בחתונות דתיות בדרך כלל לא תרקדו לצלילי מוזיקה רועשת שמשמיע  הדי.ג'יי, נהוג יותר להזמין להקות או כליזמרים והמוזיקה המועדפת היא כמובן - מוזיקה חסידית.

על פי המסורת, הכלה ממתינה לבוא החתן על כסא הכלה, תוך שהיא קוראת את ברכת הכלה, שלרוב מקושטת ומוגשת לה על יד חברותיה. לבושן של כלות דתיות צנוע יותר מזה של הכלות החילוניות. שמלות כלה מכילות בדרך כלל שרוולים ארוכים, לפחות עד המרפק. ממעצבים מובילים ועד גמילות חסידים – האפשרויות הן כמעט בלתי מוגבלות.

<b>באות להחזיק את ידה (צילום: shutterstock)</b>
באות להחזיק את ידה (צילום: shutterstock)

בעוד שבחופה חילונית הרב אמון על שבע הברכות, בחופה הדתית מכבדים את האורחים בקריאתן. לאחר החופה, עוברים סוף סוף לשלב האוכל והריקודים. במרבית החתונות קיימת מחיצה בין גברים ונשים ברחבת הריקודים. גם כאן יש סקאלת החמרה ויש מי שעורך הפרדה גם במקומות הישיבה. במהלך השבוע שלאחר החתונה, החתן והכלה שנחשבים למלך ומלכה מוזמנים כל יום לבית אחר וזוכים לקבלת פנים חמה עם כיבוד ושתייה.