מה הקטע במצב כריעה? (צילום: shutterstock)
כמו בכל הצעת נישואים בישראל, מקורית ככל שתהיה, כנראה שהסוף יהיה ידוע מראש - גבר אוחז בקופסת תכשיטים וממתין בקוצר רוח לתשובה חיובית, כשכל הזמן הזה הוא כורע ברך ונראה במצב כניעה.
וכאן נשאלת השאלה - למה בשנת 2015 גברים ממשיכים להכניס את עצמם למצב כריעה והאם לא הגיע הזמן להיגמל מאותו מנהג פרימיטיבי שהופך את הרגע למוזר ומביך?
העתיד מתחיל כאן: לא כורעים ברך
מקור מנהג כריעת הברך עשה את דרכו אלינו עוד מימי הביניים, בו אבירים היו נוהגים לכרוע ברך על מנת להוכיח את נאמנותם, נכונותם וסבלם בפני הגברת או האדון. מנהג כריעה נוסף הגיע גם הוא מקהילת האבירים, כשהיו כורעים ברך בפני האהובות ומצהירים על הכוונות להישאר עימן לנצח.
וכמיטב המסורת הגברית בארץ, כך גם צחי (27), הציע נישואים לבת זוגו לפני כשנה בנוכחות בני המשפחה. "הרגשתי שכדי לכבד את המעמד, אני צריך לכרוע ברך. זה לא משהו רגיל שעושים בכל יום. הרגע הזה מסמל הרבה והרגשתי שאני צריך לעשות זאת בדרכים המקובלות".
צחי מספר כי הניח מראש את הטבעת על מגש החלות בארוחת שישי "ברגע שאבא שלי הרים את הכיסוי, לקחתי את הטבעת, כרעתי ברך והצעתי לה נישואים בנוכחות כולם. אני יודע שאם לא הייתי כורע ברך, אני בטוח שזה היה משפיע עליה והיא הייתה עלולה להתאכזב".
אולי תקום כבר? (צילום: shutterstock)
אולם עם כל המסורת, יש גם גברים שמחליטים ללכת נגד הזרם ומציעים נישואים בלי אקט הכריעה. האם זה אומר שמנהג כריעת הברך בדרך לגסיסה? הכירו את מסורבי הכריעה, הגברים שמעזים להציע נישואים גם מבלי להתכופף. תומר (שם בדוי), מסביר כי בהצעת הנישואים שלו, שנערכה לפני כשלוש שנים, נושא כריעת הברך היה חסר כל משמעות.
"לאחר טיול בצפת, לקחתי את בת זוגי ליער מבודד בצפון, מקום שמעטים מכירים. ישבנו לפיקניק נחמד ובסיומו נעמדנו אחד מול השני, פתחתי בקבוק שמפניה, אמרתי כמה משפטים רומנטיים והענקתי לה את טבעת".
כי כבר עברנו את ימי בנייים והרנסאנס ומה שבניהם (צילום: shutterstock)
נדב (29), הציע נישואים לבת הזוג שלו לפני כשנתיים. לדבריו עוד לפני שהגיעה הצעת הנישואים, השניים החליטו פה אחד: 'כאן לא תהיה כריעת ברך'. "אני זוכר שדיברנו עוד לפני והיא הבהירה לי שהיא לא רוצה שאכרע ברך במהלך ההצעה. היא לא רצתה שזה יהפוך לקיטשי או לעוד הצעה בסגנון של 'כמו כולם'. מבחינתה זה לא היה משהו שמסמל רומנטיות, או אהבה. להיפך, היא רצתה שאציע בסגנון מיוחד ושונה".
נדב מספר כי הצעת הנישואים התרחשה בבית לאור נרות. "הכנתי ארוחת ערב, ערכתי שולחן ויצרתי שביל ארוך מעשרות נרות. ברגע האמת עמדנו אחד מול השני ואמרתי לה: 'אז כמו שרצינו, הכי פשוט והכי אמיתי', הצעתי לה להתחתן איתי, ללא שום כריעות ברך והיא כמובן השיבה 'כן'".
"אני לא אמור לכרוע ברך כדי להציע נישואים"
אז האם בסופו של דבר יותר זוגות יאזרו אומץ ויגידו שהם לא רוצים להיות חלק ממשחק הכריעה, או שזה כאן להישאר לעוד מאות שנים?
תומר טוען כי כל זוג צריך לנהוג לפי האופי והסגנון שלו. "לא פעלתי לפי הקודים המוסכמים. החלטתי לבחור לוקיישן שמתאים לשנינו וזה הרגיש לי הכי נכון להציע בדרך שלי".
לדברי נדב, ברגע שאתה מכניס את עצמך למצב כריעה, כל הסיטואציה הופכת ללא שיווניות. "כשאני מדמיין את עצמי כורע ברך, זה מרגיש לי ממש מוזר, בהשוואה להצעת נישואים בגובה העיניים, באותו מעמד. אני לא אמור לכרוע ברך כדי להציע נישואים, זה לא מצב שמעיד על שוויון".
עכשיו איך אני אמור להוציא את הטבעת? (צילום: shuterstock)
תומר מוסיף ומדגיש כי "בסופו של יום, מה שחשוב זה מאיזה מקום זה נובע. אם אתה כורע ברך כחלק ממוסכמה חברתית שאתה נכנע לה זה באמת מטופש ובדרך של כולם. אבל אם זה מגיע ממקום של רגש והתחושה היא שזה הדבר הנכון לעשות, ככה צריך להיות".
אז מה באמת נשים רוצות?
כדי להבין את הצד הנשי בסיפור, אפרת (29), מאורסת טרייה שקיבלה הצעת נישואים לפני כשלושה חודשים, מבהירה כי כל נושא כריעת הברך הופך את הסיטואציה למביכה מאוד.
"במהלך הצעת הנישואים ישבתי על כיסא ובן זוגי כרע ברך והעניק לי טבעת. ברגע שהוא לא הסתכל עלי בגובה העיניים והפך לנמוך ממני, זה הפך את המצב ללא שיווני. שילוב הבנאליות וחוסר הטבעיות של הרגע, הפך את זה לדי מגוחך. אני זוכרת שרק רציתי שהוא יצא מהתנוחה הזו ויקום לחבק אותי".
לדבריה של אפרת, ישנן דרכים נוספות, מקוריות לא פחות להציע נישואים ולצאת מזה בשלום. היא מסבירה כי "גם להחזיק ידיים במצב עמידה או ישיבה, כשבני הזוג נשארים באותו הגובה, זה מאוד רומנטי".
