כלה עוצרת נשימה

הדס תורג'מן הבינה שכדי להיכנס לשמלה המושלמת היא צריכה לתת למוכרות לדחוס את כל הגוף שלה לשמלה הדקיקה או פשוט להפסיק לנשום. טור שלישי

כל כלה מתחילה יודעת שעם כל הכבוד לאולם, לדי ג'יי או לאטרקציות היסטריות כמו סידור השולחנות, הדבר היחיד שבאמת מעניין אותך הוא בחירת השמלה. לא יעזור כלום, אנחנו בנות ואותנו תמיד מעניינת השאלה "מה אני אלבש באירוע הזה?" וכשמדובר בחתונה שלנו, וסוף סוף יש לנו הצדקה ללבוש שמלה לבנה מהממת בשווי כמה אלפי שקלים –  הטירוף בעיצומו, זוזו הצידה ואף אחד לא ייפגע.

בכל הקשור לשמלות כלה, בנות מתחלקות בדרך כלל לשתי קבוצות: אלה שיודעות בדיוק איזה שמלה הן רוצות (ולא משנה אם הן מתחתנות בחודש הבא או שפסגת הרומנטיקה בחייהן היא אסאמסים מזדמנים של "ערה?") ואלה שבעיקר יודעות מה הן לא רוצות ללבוש. וכן, מאוד קל לנחש לאיזה קבוצה אני משתייכת.

בסך הכל רציתי שמלה נחמדה, נוחה, לא יקרה מדי, שתחמיא לגוף הלא מושלם שלי. לא הרבה לבקש, נכון? אז זהו, שהאפשרויות הן אינסופיות, ואיתן מגיעות שלל תהיות קיומיות לגבי גזרת בת הים. האם אני רוצה שמלה עם או בלי שובל, כמה אפשר לנשום בתוך מחוך ומה זה לכל הרוחות משי פראי, ובעיקר - בכמה הוא מייקר את המחיר?

הטור הקודם של הדס: איפה לעזאזל האולם הזה?

<b>אין איזו שמלה שתהפוך אותי לקייט מוס? (צילום: shutterstock)</b>
אין איזו שמלה שתהפוך אותי לקייט מוס? (צילום: shutterstock)

כדי להירגע, אני מזכירה לעצמי שבשביל זה יש אנשי מקצוע, מעצבים ומוכרות, שאני הכלה המיליון שמגיעה אליהם בלי להבין כלום מהחיים שלה. ובאמת, הבחורה החביבה שמקבלת את פני מסבירה, מראה דוגמאות ובסופו של דבר פוסקת – בואי נמדוד ונראה מה מתאים לך.

כמובן שכשהיא אומרת "בואי נמדוד" היא מתכוונת "עכשיו אני אהפוך למכונת ירייה של פקודות ואת תעשי בדיוק מה שאני אומרת אם את רוצה להכנס לתוך המבנה האימתני הזה שבטעות קראתי לו שמלה" – תעמדי כאן, תתפשטי, תרימי, תורידי, תזיזי, אל תגעי, אל תנשמי, והופ – אני לבושה.

אני לא יודעת איך מרגישות הבנות שחיכו לרגע הזה כל חייהן, אבל אם דמיינתן לעצמכן רגע קסום שבו תצאו מתא המדידה ותראו מול עיניכן נסיכה מושלמת – תשכחו מזה. כן, לרגע יש הלם קל שמלווה בהערצה עצמית שנמשכת שנייה וחצי, אבל עוד לפני שהספקת להבין שזו לא את – זו השמלה, המפקדת כבר דוחפת לך ידיים לכל מקום, מזיזה איברים חיוניים ומעירה משהו על זה שחייבים לטשטש את החלקים הפחות מחמיאים שלך. אכן, רגע מהאגדות.

<b>כל המוכרות עלי, דוחפות ידיים לכל מקום (צילום: shutterstock)</b>
כל המוכרות עלי, דוחפות ידיים לכל מקום (צילום: shutterstock)

וכך אני מודדת בחדווה עוד כמה שמלות ומתחילה להבין מה עושה לי את זה ומה פחות. בסוף, אני כמובן לא יוצאת עם שמלה אלא עם קומבינציה דמיונית: הלמעלה של זאת, הלמטה של זאת, פה תורידו את התחרה, תרחיבו פה, תצרו שם ושהכל יהיה מהבד של השמלה שתלויה שם בקצה. יצאתי מהחנות בהרגשה פנטסטית וידעתי שבסוף הכל ייראה נפלא.

או שלא. כי אחרי כמה שעות שמעתי אסימון נופל ברעש וצלצולים, ואיתו קולות קטנים שמסתובבים לי בראש ומנסים להבין מה לכל הרוחות עשיתי ואיפה בתוך הערבוביה הזאת נמצאת השמלה שלי. אחרי יום של אכילת סרטים והאשמה עצמית ("מה כבר את מבינה בעיצוב, סתומה?") הוחלט להתחיל את הכל שוב מאפס, והפעם גם לנסות להבין מה אני הולכת ללבוש בסוף ואיזה צורה תהיה לזה. אחרי סיבוב נוסף של מדידות, התייעצויות והתלבטויות, הגיעה ההחלטה הסופית. יצאתי מהחנות בהרגשה שזהו, השלב החשוב ביותר כבר מאחורי ועכשיו כל מה שנותר הוא לעבור לאתגר הבא – קניית נעליים מתאימות. זה כבר אמור להיות הרבה יותר פשוט, כמובן, ברגע שאחליט מה אני רוצה. אוי, אלוהים, זה שוב מתחיל.

כתבות נוספות:

חוויית המדידה הראשונה

מה את מבינה בשמלות כלה

שמלות הכלה היקרות ביותר


איך הייתה חוויית המדידה הראשונה שלך? ספרי לנו בעמוד הפייסבוק של וואלה! מזל טוב