חתונה היא אירוע שמפגיש את בני הזוג עם העבר, ההווה והעתיד שלהם. תערוכה אחת שמצליחה לתרגם היטב את המפגש העל זמני הזה למיצגים דוממים, היא
"בואי כלה – שמלות רוקמות סיפור יהודי", במסגרתה מציגים סטודנטים לעיצוב אופנה בשנקר שלוש-עשרה
שמלות כלה עם זיקה להיסטוריה של העם היהודי.
אז איך משחזרים את ההיסטוריה בתקופה בה שום דבר איננו כפי שהיה? הסטודנטים תיעדו את תהליך העבודה שלהם על הדגמים וחשפו ביקורים בבתי כנסת, חקירת תשמישי קדושה, כליזמרים, נדוניות ואלבומים משפחתיים של קהילות יהודיות מתימן, עיראק, טורקיה, סלוניקי, ספרד, פולין, גרמניה, מרוקו ואלג'יר.
השראה סבתאית. ''בואי כלה'' (צילום: סיון פרג', יחצ)
הכירו את הדגמים של מספר מעצבים
הילה טביב
על השמלה: "השמלה עוצבה בהשראת הלבוש המסורתי של קהילת יהודי תימן. פריט מסורתי מובהק הם המכנסיים החבויים מתחת לשמלה, אשר נחשבו בתימן לפריט לבוש נשי המסמל צניעות. השמלה תפורה מבד שיפון קליל והמכנסיים העשויים מבד ברוקאד, שזורים ברקמת פנינים, מחרוזות, צדפים ואבני חן".
שמלת הכלה שעיצבה הילה טביב (צילום: יחצ)
מאיה ליבוביץ'
על השמלה: "סיפור הבריחה של סבתי במלחמת העולם השנייה מאוקראינה שימש לי השראה, כששמלת הכלה שלי מושפעת מהחולצה האוקראינית המסורתית, המעוטרת רקמה בצבעים של שחור ולבן. היא תפורה מבד שיפון משי, מעוטרת רקמה ואפליקציות של תחרה ופרווה".
שמלת הכלה שעיצבה מאיה ליבוביץ' (צילום: יחצ)
יעל גייזלר
על השמלה: "את ההשראה שאבתי מארגז נדוניה שהורישה סבתי, ילידת איזמיר, לבנותיה ובו אוצר של מפות, מפיות, מצעים, כותנות וכלי כסף. בעיצוב השמלה התמקדתי בעושר רקמות הזהב וכלי הכסף כפי שבאו לידי ביטוי בבגדים הטקסיים והמסורתיים. השמלה תפורה מבד משי סאטן, בשילוב תחרת זהב דקיקה ומעוטרת ברקמת יד עם מוטיבים אוריינטליים".
שמלת הכלה שעיצבה יעל גייזלר (צילום: יחצ)
מור כפיר
על השמלה: "המראה המקורי של השמלה הוויקטוריאנית והצמות השחורות שעיטרו את ראשה של חנה רובינא כלאהל'ה במחזה "הדיבוק" שימש לי השראה גדולה. השמלה תפורה מבד שיפון משי ומעוטרת בתחרות בהן שזורים חוטים רקומים וקלועים בטכניקה של צמות".
שמלת הכלה שעיצבה מור כפיר (צילום: יחצ)
דפי אלבי
על השמלה: "שמלת הכלה נתפרה בהשראת האלגנטיות שאפיינה את שנות הארבעים של המאה ה-20 באירופה - שם, בוורשה, חיו סבתי ואחיותיה בתקופה שלפני המלחמה. השמלה תפורה מבד ברוקד, מעוטר ברקמת קרושה, בהשראת המפיות הרקומות שהיו מונחות על רהיטי ביתה של סבתי ועם קריצה הומוריסטית ל"מיתוס הפולניה".
שמלת הכלה שעיצבה דפי אלבי (צילום: יחצ)
נועה רביב
על השמלה: "סבא וסבתא רבא שלי, שחיו בפולין, היו בעליה של חנות מחוכים והלבשה תחתונה בשם "גרסיה". עם התגברות האנטישמיות בשנות השלושים, היגרה ביתם (סבתי) ללוס אנג'לס, שם פתחה יחד עם בעלה בית עסק להלבשה תחתונה. בשמלת הכלה שילבתי אלמנטים הלקוחים מעולם עיצוב ההלבשה התחתונה, דרך בד שיפון העשוי בטכניקה של 'קיפלולים' עדינים ואפליקציות שונות של תחרה עם חרוזי באגטים מתכתיים".
שמלת הכלה שעיצבה נועה רביב (צילום: יחצ)
אייל רון מייטל
על השמלה: "השמלה עוצבה בהשראת טבעות נישואין שצורתן בית. עיצוב טבעות נישואין בצורת בית מסמל את מעמד יום הנישואין, שבו נבנה בית יהודי חדש. השמלה שואלת את המבנה הצורני של הטבעת ועשויה בד משי 'פראי' רקום חוטים וחרוזים ובד אורגנזה משי המחוזק במוטות פרספקס, המדמים את מוטות החופה אותה נושאת הכלה כהינומה".
שמלת הכלה שעיצב אייל רון מייטל (צילום: יחצ)
התערוכה "בואי כלה" מוצגת בבית התפוצות בתל אביב עד ה-30 באפריל 2014.
