הבת מצווש של היום לא רואה ממטר את ההפקות הדלות של פעם, בתקופה בה רגע השיא של האירוע היה הנאום של חתן בר המצווה וכולם היו מצייתים כשהתקליטן אמר להרים ידיים. אבל גם אז, כמו היום, החגיגות לבני ה-12 וה-13 היו מצעד מגלומני לילדים נאיביים שלא מבינים למה כולם פתאום מצפים מהם להתבגר.
* איך תגרמו לכל הכיתה לקום על הרגלים בבר מצווה? חפשו לכם תקליטנים
מגלומניה אז והיום. קשת ליבליך וה'בת מצווש' (צילום מסך: ארץ נהדרת)
יעלו ויבואו: המשפחה
היום, השאלה היחידה שעולה על הפרק כשמתכננים בר מצווה ובת מצווש היא האם מסתפקים במשהו מצומצם או שהולכים על כל ה-500 מכרים. אבל אז עוד שאלו את הילדים אם הם רוצים מסיבה, כשמי שיצאו הכי מרווחים הם ההורים, שזכו לערב השקת המוצר המבטיח שלהם. האירוע התחיל באופן רשמי עם כניסה של הילד מלווה בכל המשפחה אל מרכז הבמה, שם הוא פוצח בנאום על הפודיום, ובהמשך מדליק נרות.
ותודה להוריי שהביאוני עד הלום
ההפקות של היום מתמקדות במופע של איש אחד למען עצמו בעיקר, כשהאורחים הם לא יותר מקהל שנקלע במקרה במקום. אבל פעם הילד היה צריך לספק את הסחורה עבור כל האנשים שבאו לראות אותו דרך נאום בוגר להפליא. בפועל, מי שכתב את הטקסט היה אחד ההורים, ואם הדודה שאלה אחר כך בהתפעלות אם הילד כתב את זה לבד, אף אחד לא היה מאכזב אותה עם האמת. הכל היה כל כך לא מקורי שאם שמעת נאום אחד שמעת את כולם - זה התחיל במעבר בין ילדות לבגרות ונגמר בתודות.
13 נרות, ואחד לשנה הבאה
עוד לפני שנכנס טרנד המצגות בכל מסיבה, אנשים היו צריכים לחשוב על קטע אומנותי שיבהיר של מי החגיגה הזאת ורצוי שיכלול את הילד ואת ההורים שגידלו אותו. אז אם נהוג להדליק נרות בסתם יומולדת, בבר מצווה זה רלוונטי פי כמה ולא פחות סימבולי - כל קרוב משפחה חשוב זכה למעמד המכובד והדליק נר.
הדיג'יי הוא גם אלוהים
מנחה לאירוע? לא לפני 20 שנה. התקליטן מילא את מקומו של מקדם ההתרחשויות, ומעבר לאחד שסתם מבין במוזיקה הוא נאלץ להפגין יכולות הנחיה, הלהבה והרקדה. באופן לא לגמרי מפתיע, הוא היה מנחה את בר המצווה בחוסר כישרון מוחלט, אלא שאז לא היה צריך יותר מדברי חנופה למשפחה כדי לגרום לכולם לחשוב שהדיג'יי הרים את המסיבה.
מולטי טאסקינג. התקליטן (צילום: shutterstock)
קונסטרוקציה מורכבת מדברים פשוטים
עוד אחד מסממניה הייחודים של התקופה הוא סגנון ההגשה. כל דבר שאפשר התעסקות הפך לדגם מוקטן של בעל חיים או הוצמד לעוד כמה חפצים מהז'אנר ועוצב כמבנה מרשים ואטרקטיבי. למשל, עם כוסות היין הרכיבו פרמידה, כשהאטרקציה היתה לראות איך הנוזל האדמדם נשפך לכוס אחת וממלא את כולן, מפיות בד נחו על הצלחת כברבור באגם קפוא ופירות העונה נחתכו לצורות גיאומטריות ולא חולקו לאף אחד.
הפסגה הקולינרית של הערב (צילום מסך: סינגר דיש)
לא זזים בלי לקשקש ליד התמונה
לא יאומן שעד לא מזמן תלינו בחדר את התמונה הממוסגרת ההיא מהבר מצווה, שכל אורח כתב עליה משהו וצייר מסביב גם בועה. אי אפשר להגיד שהטרנד הזה שמשמר זכרונות על גבי נייר חלף לגמרי ממסיבות גיל מצווה בישראל. הקונספט נותר דומה, אך התמונה היחידה הפכה לאלבום עם הרבה יותר מקום לשרבוטים. פיר, מזכרת אדירה, גם אם מסתכלים בה רק פעם בעשור.
