טבעות נישואין מסמלות את השייכות זה לזו והינה חלק מההצהרה קבל עם ועדה אודות היותם של בני זוג נשואים זה לזו. בחירתן של טבעות נישואין יכולה להתרחש גם בשלבים המאוחרים של תכנון חתונה, שהרי אלו ישמשו את בני הזוג רק החל ממעמד טקס החופה. על מנת לבחור טבעת נישואין מתאימה למידות האצבעות, מוטב להגיע לבחירתן ביחד. על אף שהיהדות איננה מחייבת את הבעל לענוד טבעות נישואין, גברים רבים אכן נוהגים לעשות כן לאחר חתונה באופן שמסמל את ההדדיות המושלמת.
בחירה של טבעות נישואין מצריכה מחשבה, משום שאלו טבעות אשר ישמשו את בני הזוג משך כל ימות חייהם, ואילו יסמלו את הקשר המיוחד ביניהם וכן את הברית שיכרתו בטקס חופה וקידושין. טבעת נישואין משמשת כסימן המזכיר לאדם בכל זמן כי הוא נשוי, הוא שייך למישהו אשר שייך לו באופן בלעדי, לאחר חתונה בני זוג קשורים זה בזו והם מהווים בני משפחה לכל דבר.
בני זוג רבים נוהגים לחרוט על טבעות הנישואין את תאריך נישואיהם, משפט היקר להם או את שמם, כדי להפיח משמעות מקרבת ואישית בענידת הטבעות.
מסמלות את הקשר בין בני הזוג לעולמים (צילום: shutterstock)
טבעת נישואין על פי היהדות
מימושם של נישואין עדיין נעשים בישראל דרך מוסד הרבנות ועל פי עקרונות ההלכה היהודית. חתונה היא כעסקת קניין בה הגבר קונה את האישה מהוריה, הקניין בא לידי ביטוי בכתובה וכן בטבעות נישואין. על החתן להיות בעליה המלאים של טבעת נישואין, אשר רכש אותה מכספו ושילם עליה במלואה על מנת להסיר כל חשש. כאשר הגבר מעניק לכלתו טבעת שהיא שווה פרוטה לפחות – הוא למעשה קנה אותה להיות אשתו כחוק.
על הטבעת להיות פשוטה בעיצובה כדי שעסקת הקניין תוערך כראוי. עיצובים וקישוטים יפים עשויים להיתפס כמרשימים וזו תהיה עילה להערכה מופרזת של שווי הטבעת, ואולי גם להסכמה לנישואין. על מנת למנוע את הטעות, הנוהג המקובל ביהדות הוא לרכוש לאישה טבעת נישואין פשוטה וחלקה ללא עיטורים.
