גילי מכלוף וסיימון יעקב הכירו, כמו שמכירים היום, או איך שגילי מתארת את זה: "היום אין כבר דרכים יצירתיות להכיר, הכרנו דרך האינסטגרם", לאחר שבועיים שבהם שוחחו הם החליטו להפגש: "בדייט הראשון חזרתי הביתה ואמרתי לאחותי זה יהיה בעלי", וגילי אכן צדקה, סיימון הפך לבעלה: "הצעת הנישואין הייתה במיקונוס ביום ההולדת שלי, היינו ביחד כמעט שנה ולמרות החשדות הוא הצליח להפתיע ולרגש אותי ברמות".
בחיפוש אחר שמלות הכלה גילי הגיעה לסטודיו של
אוריה עזרן, היא מצאה שם לא רק שמלות, אלא גם חוויה מתקנת: "אוריה עזרן הייתה הנחמה שלי אחרי אכזבה של סטודיו אחר. היא קיבלה אותי לשלוש שמלות בהתראה של ארבעה חודשים, איפסה אותי וכיוונה אותי בדיוק למה שמתאים לי! אוריה פשוט מושלמת, כזו נעימה ומפרגנת, גרמה לי להרגיש מלכת יופי! היה מאוד חשוב לי להיות שונה ומיוחדת, ואני באמת מרגישה שזה קרה. השמלה הראשונה שידרה אצילות ויוקרה. השמלה השנייה שידרה סקסיות אך בעדינות. השמלה השלישית שידרה קלילות פנסית".
לאחר סיבוב אולמות, השניים הגיעו למתחם האירועים
LAGO: "בחרנו ב- LAGO כי בראש ובראשונה היה חשוב לנו יוקרה וקלאס ועם זה אף אולם בארץ לא יכול להתחרות. כל ההתנהלות לאורך כל תקופת הזמן הייתה ברמה הכי גבוהה שיש. עמית הבעלים נתן לנו את היחס הכי מכבד ומפנק שיש, דאג לכל בקשה הכי קטנה, אלירן איש התאורה נתן לני יחס אישי לכל שאלה, טענה ובקשה שרק היתה לנו, והיו לנו המון, יצרנו מסכים בעיצוב אישי שתאמו לכל הגרפיקה, המיתוג והקונספט של העיצוב באולם".
אחד הרגעים היותר מרגשים בערב היה ריקוד הסלואו, מי ששר ברקע היה הזמר והיוצר רועי מכלוף, שהוא גם מלחין ומפיק אבל יותר חשוב מזה - הוא גם אחיה של גילי, ואם השם נשמע לכם מוכר זה כנראה מהדואט שלו עם הזמר בועז שרעבי ששר עימו את השיר "שלם איתך", כאן הביצוע היה סולו של רועי, בגרסה חדשה שבוצע במיוחד לסלואו המרגש.
גילי מספרת לנו על ההשקעה העצומה באירוע: "ירדנו לפרטי פרטים, מרמת מנורות ואובייקט מרכז הרחבה, פרחים שהתאימו בצורה מושלמת לקונספט העיצובי, ועד למפות עם גרפיקה בעיצוב אישי. האקרובטיות של יניב מקרקס y שנכנסנו בחמש פריצות מטורפות, עם ביגוד שנבחר בקפידה לקונספט העיצובי". אחד הדברים שהכי ריגשו אותנו היה החיבור של הזוג למציאות הלא פשוטה שלנו בארץ: "שרון טובול בעלים של חברת התאורה ״לומייר״ הצליח להגשים דמיון מטורף שלי בשלושה ימים לפני האירוע לייצר את סמל החטופים כאובייקט המרכזי של הבמה. זה לא היה פשוט, אבל זה צלח. היה לי חשוב להעביר את המסר הכל כך ברור הזה, נהנים אבל לא שוכחים, לא שוכחים את החטופים שלנו שנמצאים שם בזמן שאנחנו מנהלים את חיינו כרגיל".
