משמעות החינה

טקס החינה (או חנה) נערך מספר ימים לפני טקס החתונה, הפרש הימים משתנה לפי הנהוג בכל עדה.  זו מסורת השייכת בעיקר ליוצאי עמים במזרח התיכון, צפון אפריקה ואסיה. טקס החינה מסמל בעיקר את המעבר מחיי הרווקות, כפרטים יחידים, אל הזוגיות וחיי הנישואים. בשנים האחרונות הפך החינה לערב מושקע ומפואר, הכולל הפקה מפוארת.

במהלך הטקס צובעים את ידי חתן והכלה בצבע אדום-כתום מיוחד המופק מעלי צמח החינה (או חנה), המביא על פי המסורת מזל לבני הזוג. את הצבע מורחים על כפות ידיהם בצורה עגולה, יש הטוענים כי בצורת מטבע שמשמעותו חיי שפע. סברה נוספת היא כי מקור המילה חינה בצירוף למצוא חן, ובערב זה הכלה צריכה למצוא בעיני חתנה המיועד (כמובן שבימינו בשלב החינה הכלה כבר די ברור שהכלה מצאה חן בעיני החתן).

למצוא חן בעיני החתן המיועד (צילום: ענבל שנברגר)

משתנה מעדה לעדה

במסגרת טקס החינה (או חנה) לובשים החתן והכלה המיועדים בגדים צבעונים. בעבר היו נוהגים ללבוש בגדים משובצים בזהב שהיו עוברים בירושה במשפחה.

ישנן מספר וריאציות של טקס החינה, הוא משתנה מעדה לעדה, כך שכל עדה נוהגת לערוך טקס שייחודי רק לה. למשל, בחלק מהעדות נוהגת הכלה למשוך את שיערה בתערובת החינה, שמעניק לו גוון נחושת. יש עדות המשלבות את טקס החינה עם ההליכה למקווה של הכלה.

תערובת החינה, מסמלת שמירה מפני העין הרע, סגולה לפריון ואושר בחיי הנישואים. אם הכלה וחברותיה נוהגות למשוח את ידיהם של החתן והכלה בתערובת החינה בעת מריחת החינה. בתום הטקס, מגיע השלב שאף חגיגה יהודית לא הייתה שלמה בלעדיו, של הכיבוד והשתייה.